אין צורך במילים
חגית זמרוֹנִי
"אמי היקרה והאהובה", כך כתבה חנה סנש (1921–1944) ביום 7 בנובמבר 1944 בבית הסוהר שבו הוחזקה בבודפשט. "אין לי מילים, רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. סלחי לי אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין צורך במילים. באהבה אין קץ, בתך." המילים נכתבו בחופזה על פתק בכתב יד זמן קצר לפני שהוצאה להורג בירייה.
לאחר ימים אחדים קיבלה קטרינה סנש את חפציה של בתה מידי המשטרה ההונגרית. בכיס השמלה היא מצאה את הפתק שחנה תחבה אליו, ולצידו פתק שעליו כתבה את שירה האחרון. את הפתקים האחרונים שקיבלה קטרינה מבתה, היא שמרה בין יתר חפציה וכתביה של חנה מימי הילדות, ואת כל אלה הביאה עימה כשעלתה לארץ ישראל בספטמבר 1945, עשרה חודשים לאחר מכן. ארכיון אישי ומשפחתי זה וכן עיזבונה של חנה סנש, שנותר בשדות ים לאחר יציאתה לשליחות באירופה, הועברו לספרייה הלאומית בשנת המאה להולדתה (2021).
ארכיון חנה סנש מלמד על הקשר הקרוב בינה ובין אימה, בייחוד לאחר עלייתה של חנה לארץ ישראל בשנת 1939. במכתביה לאימה מתקופה זו היא מתארת את הקורות אותה בארץ, תחילה בבית הספר החקלאי בנהלל ולאחר מכן בקיבוץ שדות ים. ביומניה היא חושפת את רגשות האשמה על שהותירה את אימה לבדה בבירת הונגריה בעת התקדמות הכוחות הגרמניים באירופה. הדאגה לאימה והרצון להצילה היו בגורמים שהניעו אותה לצאת למשימת הצניחה באירופה הכבושה. הפתק האחרון, שנכתב לאחר פגישתן בבית הסוהר בבודפשט בטרם ההוצאה להורג, מעיד על האהבה והדאגה שבין הבת לאימה ומשקף עוז רוח ואנושיות.