סודותיו של שלמה
סטפן ליט
השאיפה לידע בלתי־מוגבל עתיקה כימיה של האנושות. אין־ספור דורות של מלומדים ותלמידים חיפשו דרכים להשיג ידע רב ככל האפשר, ולעיתים אף פנו לכוחות מָגיים לשם השגת מטרה זו. האַרְס נוֹטוֹרְיָה (אמנות הסמלים המגיים) הוא טקסט נוצרי מימי הביניים, שנועד לזמן הגנה שמימית ולאפשר גישה מהירה לידע. את הטקסט חיבר במאה השלוש־עשרה המלומד וחוקר תורת הנסתר מייקל סקוט (1180–1235 לערך), והוא ייחס אותו למלך שלמה כדי להקנות לו אמינות.
אחד מכתבי היד גדולי הממדים שבספרייה הלאומית – 52 ס״מ אורכו ו־44 ס״מ רוחבו – הוא ה׳לִיבֵּר דֶה אַרְטֶה מֵמוֹרָטִיבָה׳ (ספר אמנות הידע), טקסט עשיר באיורים, הכתוב על גבי קלף. אמנם כתב היד קשור בבירור למסורת הארס נוטוריה, המיוחסת לשלמה, אולם הוא מפורט יותר ומופיעים בו כמה עקרונות המבוססים על הזיכרון, אשר יעילותם גדולה במיוחד בזכות השימוש בתמונות ובאיורים. מקובל לחשוב שאת הספר כתב חוקר תורת הנסתר והאסטרולוג האנגלי סיימון פורמן (1552–1611), שהיה מקורב לחוגו של שייקספיר. בקולופון של כתב היד ציין פורמן את שמו והוסיף כי אייר וכתב את הכרך כולו במו ידיו בשנת 1600. עם זאת רישומים ביומנו רומזים כי העתיק את החיבור מתוך כתב יד ישן יותר.
החיבור מבוסס על שבע הקטגוריות הקלסיות של הידע, הלוא הן ׳שבע האמנויות החופשיות׳. עיצובו יוצא הדופן של כתב היד מעיד שהוא נועד לשמש במסגרת פעילויות מיסטיקניות למחצה, שבהן למקומו של הקורא אל מול הספר נודעת חשיבות גדולה. גודלו של הספר, הכיוונים השונים שבהם נכתב הטקסט, העמודים שהושארו ריקים בכוונת מכוון, דמויות המלאכים הרבות והשימוש הרב בזהב ובאדום באיורים ובמסגרות מספקים צוהר למסע האין־סופי לפיצוח סודות היקום.
