שעשיתני אִשָה
דפנה סיגמן
סידור זה מן המאה החמש־עשרה מכיל הפתעה פמיניסטית מהתקופה הטרום־מודרנית. לפי המסורת היהודית מודה הגבר לבוראו בכל בוקר ומברך ״שלא עשני אישה״. בין 1478 ל־1485 כתב אברהם בן מרדכי פָּרִיצוֹל (1451–1525 לערך) – מלומד איטלקי נועז, סופר, פולמוסן, גאוגרף, מורה ומנהיג קהילה – שלושה סידורי תפילה עבור נשים מן השכבה הגבוהה ביותר של יהודי איטליה. בכל השלושה הוא שינה את הברכה המסורתית לנוסח ״שעשיתני אִשָה ולא איש״.
הסידור האצור בספרייה הלאומית, נוצר במנטובה שבאיטליה בשנת 1480. הוא מעוטר רקמת זהב, ועיטורים מורכבים וצבעוניים משובצים סביב תפילות היום־יום, תפילות החגים וההגדה של פסח, כולן במסורת יהודי איטליה. בקולופון לא צוין שמו של מזמין הסידור, אך נכתב שהוזמן ״אל הכבוּדה בנשים״. חוקרים משערים שהסידור הוכן כמתנה לאחת מנשות משפחת הבנקאים יהודה ויעקב נורסה, פטרוניו של פריצול במנטובה.
בהקשר התרבותי התוסס של איטליה בימי הרנסנס היה קשה להתעלם ממעמדן המתעצם של נשים יהודיות, וכמה מהן אף מונו לשמש סופרות ושוחטות. עושרה ומעמדה התרבותי של המשפחה לצד השפעתו הגוברת של פריצול עצמו הם שאפשרו שינוי קטן אך חדשני זה בנוסח התפילה.
