הקוראן של פילגש הסולטאן
אור אמיר
במאה החמש־עשרה שלט במצרים מעמד של עבדים משוחררים הידועים בשם ממלוכים. קהיר הממלוכית הייתה מרכז משגשג של סחר עבדים; המוני פילגשים, רבות מהן מן הקווקז, הובאו לעיר כדי לשרת אליטה צבאית זו.
מקרב נשים אלו בולט סיפורה של שפחה בשם אצלבאי. את אצלבאי קנה קאיתבאי (1416–1469 לערך), אחד השליטים החשובים בשושלת הסולטאנות הממלוכית. אצלבאי ילדה את מוחמד, בנו היחיד של קאיתבאי, והוא ירש את כס המלוכה לאחר מות אביו. בתור אימו של הסולטאן זכתה אצלבאי לכבוד, השפעה ועושר עצומים ושמרה על מעמדה גם לאחר שהודח בנה מן השלטון באמצעות נישואיה ליורשו. אצלבאי ניצלה את עושרה כדי להקים מאוזולאום מפואר מחוץ לקהיר, אשר כלל גם מסגד ומדרסה (מדרשה דתית).
ואולם סופה של אצלבאי היה מר. לאחר שנרצח בעלה השני בשנת 1501, סר חינה מלפני הסולטאן החדש. למרות זאת היא שמרה על הונה, כפי שמוכיחים דפי הקוראן המאויר והמרשים שלפנינו, שאותו הזמינה בשנת 1508 עבור תלמידי המדרסה. על פי האמונה הרווחת באליטה הממלוכית, תפילות החיים מסייעות למתים בעולם הבא. לפיכך קריאת תלמידי המדרסה נועדה להעלות את נשמת פטרוניתם לאחר מותה.
באותה שנה עלתה אצלבאי לרגל למכה וקיימה את מצוות החאג׳. עם זאת בעת שעשתה את דרכה חזרה לקהיר, ציווה עליה הסולטאן לשוב על עקבותיה למכה ולהישאר בגלות. אצלבאי מתה במכה בשנת 1509 ולא זכתה להיקבר במאוזולאום שבנתה. הכספים שהקצתה למאוזולאום, אבדו, וכן עותק זה של הקוראן, שממנו שרדו רק דפים מעטים.
