אהבה, איומים ופוליטיקה
עזרא שבט
מאז ומעולם התעניינו בני אדם בתככים רומנטיים. כאשר תככים אלה כוללים חוזה נישואין מזויף ומגעים בין־לאומיים בין קראים ליהודים רבניים ולמוסלמים במאה הארבע־עשרה – הופכת הפרשייה למסקרנת במיוחד. סיפור כזה עולה ממכתב מתוך גניזת קהיר, המטמון שנמצא בבית הכנסת ׳בן עזרא׳ שבקהיר העתיקה, ובו מעל ל־400,000 מסמכים, יהודיים ברובם, המתוארכים למן המאה האחת־עשרה עד המאה התשע־עשרה.
המכתב מתאר תקרית שהתרחשה בקהילה הקראית בירושלים במאה הארבע־עשרה. שני גברים, שמותיהם אברהים וסולימאן, התעקשו שניהם לשאת אישה ששמה רבקה. רצון הקהילה היה שהאישה תינשא לאברהים, אולם היא עצמה העדיפה את סולימאן. אברהים איים שירצח את סולימאן או את רבקה, אם תדחה את הצעת הנישואין שלו. כאשר התברר כי אברהים אינו מוכן לוותר על כוונתו לשאתה לאישה, נשבע מנהיג הקהילה הקראית שאיש לא יורשה להתחתן עם רבקה לעולם. סולימאן לא נרתע ואיים שיישא אותה בניגוד לחוק. הוא אף פנה לקהילה הרבנית בירושלים, וממנה השיג כתובה באמצעות זיוף חתימות העדים. משנתגלה דבר הזיוף, ובניסיון להרגיע את הרוחות אילצה הקהילה הקראית את רבקה להישבע שלא תינשא לאיש מן השניים.
הפרשייה המשיכה להסתבך – אחד מהניצים פנה לבית המשפט המוסלמי, אשר פקד לקנוס את האחר. את המכתב שלפנינו, אחד משמונה מאות פרגמנטים מגניזת קהיר השמורים בספרייה הלאומית, שלח אחד ממנהיגי הקהילה הקראית בירושלים לראש הקהילה הקראית בקהיר בבקשו עצה כיצד לפתור את המצב הסבוך. כל שנותר בידינו הוא רק לדמיין מה עלה בסופו של דבר בגורלם של רבקה ושני מחזריה.
