מאסיה של תלמי אל הגאוגרפיה המודרנית

מילכה‭ ‬לוי–רובין

בשנת 1397, בשחר עידן הרנסנס, הוזמן המלומד היווני מנואל כְרִיסוֹלוֹרָס
(1355–1415) לפירנצה כדי ללמד יוונית ולתרגם חיבורים יווניים קלסיים ללטינית. לימים ישנו חיבורים אלה את עולם ההשכלה במערב.

נוסף על כתבי הומרוס, אפלטון וכתבים קלסיים אחרים תרגם כריסולורס את החיבור ׳גאוגרפיה׳ מאת תלמי, חיבור העתיד לשנות מן היסוד את תפיסת הגאוגרפיה. בחיבורו הארוך הציג תלמי, גאוגרף מאלכסנדריה, בן המאה השנייה לספירה, שיטות מתמטיות שונות ליצירת היטלי מפות וצירף רשימות מפורטות של שמות מקומות ומיקומם. יש להניח כי טקסט המקור לווה בסדרה של מפות, כמו העותק ששימש את כריסולורס. במהלך מאות השנים שלאחר מכן הועתק והודפס התרגום שוב ושוב.

מפת אסיה שלפנינו לקוחה מן המהדורה הלטינית של ׳גאוגרפיה׳, אשר יצר יוהאן רגר בשנת 1486. המפה, הרביעית בסדרת מפות אסיה של תלמי, מתארת את האזור שבין ארמניה בצפון, חצי האי ערב בדרום, קפריסין במערב ופרס במזרח. אף שעותק זה הוא אך אחד מני רבים שנוצרו מאותה גלופה, הוא מכיל תוספות ייחודיות שאוירו בכתב יד ומתארות אירועים בולטים מן המקרא: בפינה הימנית העליונה – אשור, בבל וקריסתו של מגדל בבל; בתחתית המפה משמאל – משה מקבל את עשרת הדיברות בהר סיני; עוד נראים שמשון המפיל את עמודי מקדש דגון וחורבנן של סדום ועמורה.

תוספות יוצאות דופן אלו מעידות על נטיית ליבו של הצייר, אשר בחר להלביש את המפה היוונית הקלסית בגלימה הנוצרית של ׳ארץ הקודש׳. מפגש זה בין החיבה ההומניסטית לתרבות הקלסית ובין הנחלת המסורת הנוצרית היה אופייני למאה החמש־עשרה, תקופה שבה העניקה הגישה המדעית לא פעם את הבכורה למסורת. זמן רב יחלוף בטרם יעברו מסורות ישנות אלה מן העולם ויוחלפו בשיטות גאוגרפיות מדעיות ששיאן פיתוח ההיטלים ומפות המדידה המודרניות.