אריסטו חוצה תרבויות
שמואל הרוי
בתקופות שונות בימי הביניים ראו הוגים יהודים, מוסלמים ונוצרים באריסטו את הפילוסוף הנעלה מכולם, ובכתביו את יסודות המדע. מאחר שרק אחדים מאותם הוגים ידעו יוונית עתיקה, נאלצו מרביתם לקרוא תרגומים של כתביו.
בעוד שכל חיבוריו החשובים של אריסטו תורגמו לערבית וללטינית בימי הביניים, לעברית תורגמו רק שלושה מהם. זאת לצד תרגומים רבים מערבית לעברית של חיבורים פילוסופיים ומדעיים אריסטוטליים. במקום זאת תרגמו המתרגמים היהודים לעברית כמעט את כל הפירושים לכתבי אריסטו שכתב הפילוסוף המוסלמי אבן רֻשד, הפרשן הבולט ביותר של אריסטו (ככל הנראה הוכנו התרגומים בעקבות עצתו של הרמב״ם למתרגם שמואל אבן תיבון, ולפיה לא ניתן להבין את יצירותיו החשובות של אריסטו ללא קריאת פרשניו הגדולים). אי לכך למדו היהודים את המדע האריסטוטלי, פירשו אותו והתמחו בו בעיקר באמצעות התרגום העברי לכתביו הפרשניים של אבן רשד.
כתב היד שלפנינו מכיל את ההעתקים הנדירים וככל הנראה המוקדמים ביותר של שניים משלושת התרגומים לעברית אשר נעשו לחיבוריו של אריסטו: תרגום הגרסאות בערבית של הספרים ׳על ההויה וההפסד׳ ו׳על הנפש׳, שהכין זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל חן ברומא בשנת 1284.
עם זאת כתב היד מכיל הרבה יותר מכך. זרחיה לא היה רק מתרגם של טקסטים מתחום הפילוסופיה והרפואה אלא מורה לפילוסופיה, רציונליסט רמב״מי ופרשן המקרא. כפי שניכר מאוסף תרגומיו לאריסטו בכתב יד זה, זרחיה יצר ספר לימוד, או אנציקלופדיה, של רוב כתבי אריסטו בנושאי מדעי הטבע והמטאפיזיקה. כל גרסה של טקסט אריסטוטלי – אם של אריסטו עצמו ואם של פירושים לכתביו – תורגמה לראשונה לעברית בשלמותה. כפי הנראה מטרתו הייתה לאפשר לקוראי העברית לימוד מוקפד ומדויק של המדע האריסטוטלי ורכישת ידע שהיה הכרחי לפי תפיסתו להתפתחותם האינטלקטואלית של הקוראים ולהשגת שלמותם האנושית.
