לימודי רפואה, מזרח ומערב

סטפן‭ ‬ליט

ספרי לימוד בתחום הרפואה היו תמיד מצרך יקר, על אחת כמה וכמה בימי הביניים, כאשר הועתקו בכתב יד על גבי קלף יקר ועוטרו באותיות פותחות מעוצבות. ספר הלימוד שרווח באוניברסיטאות באירופה באותה תקופה, היה הספר שכונה ׳אַרְטִיצֶ׳להָ׳ (אמנות קטנה). הקובץ נערך לראשונה במאה האחת־עשרה בשפה הלטינית בבית הספר לרפואה בסלרנו (איטליה), והוא כולל טקסטים מאת גלנוס, היפוקרטס, יואניטיוס (חוניין אבן אסחאק), תאופילוס ופילארטוס – רופאים מן העת העתיקה ומימי הביניים המוקדמים שכתבו ביוונית או בערבית. קיבוצם של טקסטים מתקופות ותרבויות שונות יצר דיאלוג מדעי בין זמנים למקומות והמחיש עקרון יסוד בתחום הרפואה: בני האדם דומים זה לזה אף שרקעם התרבותי שונה.

עותק ה׳ארטיצ׳לה׳ מן המאה השלוש־עשרה האצור בספרייה הלאומית, משקף אף הוא מוסכמה זו בדבר אופייה של האנושות. לראיה כולל העותק גם ארבעה טקסטים של הרופא היהודי יצחק בן שלמה, שפעל בקהיר ובקַיְרַוַאן במאות התשיעית והעשירית. טקסטים אלו לא נכללו בדרך כלל ב׳ארטיצ׳לה׳, אולם נראה כי העורך של גרסה זו, אשר ראתה אור בצרפת, העריך מאוד את טיבם המדעי. ידוע שלפחות שני סטודנטים או חוקרים נהנו מחיבור מדעי חוצה תרבויות זה, שכן הם כתבו הערות בכתב ימי ביניימי בשוליים הרחבים שהושארו ריקים ונועדו למטרה זו בדיוק.

קובצי ה׳ארטיצ׳לה׳ איבדו את מעמדם כספרי לימוד מקובלים במאה השבע־עשרה שכן הידע שהכילו נחשב בשלב זה למיושן. כיום מהווים קבצים אלה עדות לידע עתיק יומין האצור בכתבי יד יפהפיים.