מסע האוֹרית לארץ ישראל
כתבי הקודש של 'ביתא ישראל', הקהילה היהודית באתיופיה, מכונים 'אוֹרית'. האורית כוללת את חמשת חומשי התורה ואת הספרים יהושע, שופטים ורות, והיא כתובה בגעֵז, שפה שמית הנקראת משמאל לימין ומקודשת הן לקהילת ביתא ישראל הן לנוצרים. האורית נכתבה על קלף ונשמרה על פי רוב בביתו של הכָּאהְן – הקֵס, המנהיג הרוחני – אשר נהג לקרוא מתוכה במועדים כראש השנה מֵהלָלָה, יום ייחודי לקהילת ביתא ישראל, המצוין חמישים יום לאחר יום כיפור.
שלא ככתבי הקודש בשפת הגעז של הנצרות הקופטית ושל הכנסייה האתיופית האורתודוקסית, הכוללים גם מובאות מן הברית החדשה, האורית מכילה אך ורק מסורות של ביתא ישראל. הערות המופיעות בשולי הכרך, מתייחסות למנהג לקרוא את האורית בפסח. עותק זה של האורית כולל גם חיבור על חיי משה רבנו וכן את אחד משני החיבורים ההיסטוריוגרפיים הידועים לנו על ביתא ישראל, אשר נכתבו לפני המאה העשרים: גנאולוגיה מפורטת של ה'מֵלוֹקְסֶה' (כוהנים המנהלים חיי פרישות) הראשון של הקהילה.
עותק זה של האורית היה שייך למשפחה אחת והועבר בה מדור לדור; המשפחה מאמינה כי נכתב לפני יותר מארבע מאות שנים. הקֵס יצחק יָאסוּ, או כפי שהוא מכונה בפי יהודי תיגראי 'מֶמְהֶרי (מוֹרי) יצחק', קיבל אורית זו מאביו ונהג ללמוד בה ולקרוא ממנה לפני הקהילה כולה. בראשית שנות השמונים הוא עלה בראש קהילתו לארץ ישראל, והאורית עימו. בדרכה לארץ כמעט נשדדה, אולם למרבה המזל העדיפו השודדים כסף, בגדים ובהמות על פני הספר הקדוש. בשנת 2016, על פי צוואתו של הקֵס, תרמה המשפחה את האורית לספרייה הלאומית בירושלים.
