בין גורי אריות
צבי לשם
באמצע המאה השש–עשרה הפכה צפת, העיר הגלילית המנומנמת, לכור מחצבתן של כמה מהתפיסות המיסטיקניות היצירתיות ביותר בהיסטוריה היהודית. חוג ובו גדולי המקובלים היהודים ניסח מיתוס מיסטיקני חדש. האישיות הבולטת בחוג הייתה ר' יצחק לוריא, שכונה האר"י הקדוש (1534–1572).
במשך פחות משנתיים וחצי, התקופה שבה פעל בצפת עד פטירתו בטרם עת, טווה האר"י את הסיפור המיתי על אודות בריאת העולם ויצר ריטואלים קבליים חדשים שישנו את פני היהדות לנצח. האר"י לא העלה את רעיונותיו על הכתב, ומשימה זו הוטלה על תלמידו הבכיר ר' חיים ויטאל. ויטאל חיבר את 'כתבי האר"י', חיבור רב–כרכים, ובו תקציר תפיסתו הקוסמולוגית של האר"י, ושמו 'קיצור סדר האצילות'.
העובדה כי רעיונותיו של המקובל החשוב ביותר בעת החדשה המוקדמת נשתמרו רק באמצעות כתבי תלמידו, הותירה פתח לספק בנוגע למידת הדיוק של הכתבים. אחד המבקרים החשובים ביותר היה ר' מנחם די לונזאנו (1550–1626), מלומד איטלקי מפיזה שהגיע לארץ ישראל בשנת 1609 וטען בתוקף כי ויטאל שגה בהבנת כמה היבטים חשובים בתפיסתו של האר"י.
'קיצור סדר האצילות', שהעתיק די לונזאנו בכתב ידו, הוא אחד העותקים החשובים של התקציר שחיבר ויטאל, והוא משקף את המחלוקות הבולטות בנוגע למשמעות האמיתית של קבלת האר"י. כפי שנטען בעבר, דומה שדי לונזאנו לא רק העתיק את כתב היד הארוך, אלא גם ערך בו שינויים; כתב היד נוצר אפוא מצירוף של פעולות העתקה ועריכה גם יחד. בהערות השוליים שהוסיף די לונזאנו לכתב היד, הוא חולק לעיתים על ויטאל ומבקר אותו על שלא דייק במסירת רעיונותיו של האר"י. כתב היד מלמד על תפקידם החשוב של תלמידים בהנחלת תורת מוריהם, ולעיתים – גם בשינויה.
