להתפלל בשפתה שלה
עליזה מורנו
בעידן הקדם–מודרני התנהלו חיי בית הכנסת בעיקר על ידי גברים ובעבור גברים. עם זאת גם נשים התפללו, לעיתים אף הן מתוך סידורים. 'סדר נשים', סידור לנשים בלדינו שיצא לאור בסלוניקי בשנת שכ"ה (1565), הוא אחת מן היצירות המוקדמות ביותר שנדפסו בשפה זו. לדינו, המכונה גם ספרדית–יהודית או ג'ודזמו, היא שפה שנוצרה בספרד והתפתחה בעיקר בבלקן, ביוון ובטורקיה בקרב צאצאי היהודים שגורשו מספרד בשנת 1492. הסידור כולל את נוסח התפילות, הוראות תפילה לכל השנה, תקצירי הלכות הנוגעות לנשים (הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה והלכות נידה) ותרגום של ההגדה של פסח.
'סדר נשים' היה החיבור הראשון בדפוס שבו תורגמו התפילות ללדינו. תרגום הסידור כולו לשפה המדוברת היה מעשה מהפכני במאה השש–עשרה, והוא מעיד על הפופולריות ההולכת וגדלה של ספרים מודפסים וכן על קיומו של ציבור נשים אשר לא חש ביטחון רב בשפה העברית. בספר הופיעה טבלת אותיות האל"ף–בי"ת (טבלה זו הוסרה למרבה הצער מן העותק השמור בספרייה הלאומית), והיא עשויה ללמד כי כמה מהנשים לא שלטו היטב בכתב העברי.
שם המתרגם אינו מופיע, אולם דב הכהן זיהה אותו כרבי מאיר בנבנישתי, דמות רבנית בולטת בסלוניקי. מסידור זה אין להסיק מסקנות נחרצות הן על הידע הן על דרך התפילה של הנשים היהודיות שכן מדובר בטקסט חינוכי ודידקטי, אשר עשוי לשקף את ציפיותיו של המחבר מן הנשים ולאו דווקא את החוויה הממשית שלהן עצמן. עם זאת 'סדר נשים' משקף הקשר חברתי–תרבותי שבו הייתה ציפייה, או לפחות תקווה, כי נשים יתפללו בקביעות – אם לא בבית הכנסת, אז בביתן – ויקיימו את המצוות והמנהגים שהן מחויבות בהם.
