רבי אברהם (האמיתי) במערב הפרוע
עזרא שבט
הרב הירושלמי שירד בשנת 1868 מהרכבת בשֶלְבִּיוִויל, טנסי, עורר ודאי פליאה בקרב רואיו. הוא הציג את עצמו לחברי הקהילה היהודית במקום, והם, אף שלא הכירו אותו כהוא זה, הפקידו בידיו תרומות נדיבות בעבור יהודים עניים בארץ ישראל ורכישת מתחם שמעון הצדיק בירושלים.
פנקס מיוחד זה מתאר את מסעם של ארבעה רבנים מארץ ישראל לקהילות יהודיות בצפון אמריקה בשנים 1848–1869. אחד הרבנים היה רבי אברהם ניסים, אשר על פי הרשומות עזב את שיקגו באוגוסט 1861 והגיע לסן פרנסיסקו בדצמבר אותה שנה, שם הבטיח לומר מדי שנה קדיש לעילוי נשמת קרוב משפחתו של תורם נדיב. מסע דומה ערך הרב נתן נַטְקִין בכמה עיירות שהושפעו מן הבהלה לזהב בקליפורניה, כגון גראס ואלי או קהילת ׳רעים אהובים׳ בסטוקטון. שנים מעטות בלבד לאחר שמלחמת האזרחים בארצות הברית זרעה הרס בארצות הדרום, לא נותר ליהודי אוגוסטה, ג׳ורג׳יה, כסף רב, אולם הם תרמו כלי כסף ככל שיכלו להרשות לעצמם.
המקומות המוזכרים במסמך זה מפתיעים, אולם התופעה כשלעצמה אינה חדשה. שליחים מארץ הקודש, שכונו ׳שד״רים׳ (׳שלוחי דרבנן׳), היו נוסעים ברחבי העולם, אוספים תרומות ומספקים לקהילות יהודיות עידוד רוחני ותחושת סולידריות חוצת גבולות. למרות ההבדלים בשפה, בתרבות, בפרקטיקה ההלכתית, באידאולוגיה ובאמונות עדיין שררה בין אוספי התרומות לתורמים תחושת אחווה יהודית, ודי היה בה כדי שיראו את עצמם חלק מאותו העם, המפוזר ברחבי העולם. כדי לתעד נאמנה את הסכומים שנתרמו, רשמו אותם התורמים ביומן מיוחד שנקרא ׳פנקס׳. לאחר מכן היו השד״רים חוזרים לארץ ישראל ומחלקים את כספי התרומות. בין המאות השש־עשרה לתשע־עשרה פעלו מאות שד״רים.
