דילוג לתוכן

סל קניות

סל הקניות ריק

מאמר: קראים מודרניים

קראים מודרניים

קראים מודרניים

חגי‭ ‬בן–שמאי

הקראים ידועים לא רק בשל הוויכוח בן אלף ומאה השנים ביניהם ובין היהדות הרבנית, אלא גם בשל תרומתם לדקדוק המקראי, לפרשנות המקראית ולפילוסופיה היהודית בימי הביניים.

היהדות הקראית, אשר נוסדה בשנת 900 לספירה לערך, היא תנועה דתית אשר אינה מקבלת את סמכותה של המסורת הרבנית. במשך כאלף שנים, מן המאה העשירית עד המאה העשרים, הייתה מצרים מרכזם של החיים הקראיים. לשונם של הקראים הייתה כלשונם של היהודים במצרים באותה התקופה – הערבית־היהודית, דיאלקט ערבי אתני שנכתב באותיות עבריות ומשלב בתוכו מילים ומונחים עבריים.

הקהילה הקראית במצרים המשיכה לשגשג בעת המודרנית. בראשית המאה העשרים פורסמו, בקהיר בלבד, שלושה עיתונים שונים של הקהילה, כולם תומכי מודרניזציה נלהבים. עיתונים אלה ביטאו שינוי תרבותי עמוק, והוא בא לידי ביטוי גם בלשון הכתובה. כל שלושת העיתונים נכתבו בערבית מודרנית ובאותיות ערביות, בחירה לשונית הממחישה את הרצון להשתלב בחברה המצרית הכללית.

את העיתון המוקדם ביותר ׳אלתַהדִ׳יב׳ (הרפורמה) ייסד מוראד פַרַג׳ (1866–1956), משפטן, משורר ופעיל חברתי ותרבותי, שהוציא לאור את העיתון בשנים 1901–1904. לאחר מלחמת העולם הראשונה ייסדה קהילה של אינטלקטואלים קראים צעירים את הארגון ׳אלאִתִּחָאד אלאִסְרָאאִילִי׳ (האיחוד הישראלי), אשר פרסם עיתון באותו שם. העיתון הופיע פעמיים בחודש בשנים 1924–1930 ותואר כ״מגזין מאויר לספרות ולמדע״. בעיתון התפרסמו חדשות כלליות וכן דיווחים על הקהילה ועל הציונות, ויוחד בו חלק לידיעות על שיפור היחסים עם היהודים הרבניים, אשר כונו בפי הקראים בפשטות ׳רבניים׳.

העיתון השלישי היה ׳אלכַּלים׳ (הדובר), אשר ראה אור בשנים 1945–1957. בתחילה תמך העיתון בעלייה ובהתיישבות בארץ ישראל, אולם לאחר מלחמת העצמאות ופלישת מצרים למדינת ישראל, שזה עתה נוסדה, קרא העיתון לדו־קיום בין מצרים לקהילה הקראית וחדל להתבטא בעניינים מדיניים הנוגעים לסכסוך הערבי־ישראלי. בשנת 1957, בעקבות מלחמת סיני, סגרו שלטונות מצרים את העיתון.

הקראים עזבו את מצרים בשני גלי הגירה: הראשון בשנת 1956 והשני בשנת 1962. צעירי הקהילה, שרובם התיישבו בישראל, הצליחו להביא איתם לארץ למעלה מאלף שנים של מורשת תרבותית, ובכלל זאת כתבי יד עתיקים, ספרים ועיתונים.