חיים יהודיים על דרך המשי

שמואל‭ ‬טרופ‭ ‬ואופיר‭ ‬חיים

אבו נאצר אבן דניאל (המאה האחת־עשרה) לא התבייש לגבות את הכספים שהלווה וטרם הושבו לו. בחודש מאי, בשנת 1011, קיבץ הסוחר היהודי, בעל אדמות ומלווה כספים, שניים מבעלי החוב שלו וכן עדים מספר בעיר מגוריו באמיאן, במרכז אפגניסטן של היום. בעלי החוב אחמד אבן אבו טלחה ואבו נאצר אבן מהדי חתמו על הצהרה המכונה במשפט המוסלמי ׳אִקראר׳, הצהרה המאשררת את חובם, שעמד על שבעה מטבעות כסף. בהצהרה, הכתובה פרסית, נאמר: ״זוהי התחייבות מחייבת. אין אנו יכולים לחזור בנו ממנה עד שלא נעביר לידיו שבעה שִׁיאָנִי. מסמך זה ישמש לו ראיה״. המסמך הנדיר פותח צוהר לעולם המשפט, לשפה ולחיי היום־יום שהתקיימו לפני יותר מאלף שנה. מסמך זה, לצד מסמכים משפטיים דומים המצויים באוסף, הוא המסמך הקדום ביותר שיש בידינו מתחום המשפט המוסלמי בשפה הפרסית. נוסף על הצהרה זו נכלל באוסף מידע רב הנוגע לאבו נאצר הודות לארכיון המשפחתי שלו, שהתגלה באפגניסטן בתחילת שנות האלפיים והועבר לספרייה הלאומית. אוסף זה כולל עשרות מכתבים, ספרי חשבונות, מסמכים משפטיים וחיבורים ספרותיים ודתיים הכתובים עברית, ארמית, ערבית־יהודית, ערבית, פרסית ופרסית־יהודית. לדוגמה נמצאים בו עמוד קריא להפליא מסידור התפילות לשבת וקטע ממסכת עבודה זרה. נוסף על טקסטים אלו מן המאה האחת־עשרה כלולים באוסף גם כתבי יד מוסלמיים המתוארכים לסוף המאה השתים־עשרה ותחילת המאה השלוש־עשרה, זמן קצר לפני שג׳ינגיס חאן כבש את האזור וזרע בו הרס וחורבן. שמו הרווח והבלתי־רשמי של האוסף ׳הגניזה האפגנית׳ מרמז לשם האוסף המפורסם והגדול בהרבה של טקסטים יהודיים שנמצא בקהיר ומלמד על חשיבותו. גילויו חולל מהפכה בחקר ענפיו המזרחיים של העולם המוסלמי בימי הביניים.