הפנקס פתוח והיד רושמת
באוקטובר 1614, מעט לאחר חזרתה של הקהילה היהודית בפרנקפורט לגטו, שממנו גורשה לזמן קצר, הביא עימו אחד מזקני הקהילה ספר עבה וישן שקנה מאדם נוצרי, ובו רשימות ביידיש ובעברית. הספר, שהיה שייך בעבר לקהילה, נגנב במהלך הפרעות נגד היהודים שהתחוללו באוגוסט אותה השנה. לבוזז הנוצרי לא היה ככל הנראה מושג כי הספר שהוא מוכר ליהודים, אינו אלא ׳פנקס הקהל׳ הראשי של הקהילה, ובו תיעוד ההחלטות החשובות של מנהיגיה מאז שנת 1546. במשך מאות שנים מילאה הקהילה היהודית בפרנקפורט על המיין תפקיד חשוב עבור כלל היהודים שהתגוררו באימפריה הרומית הקדושה. לא פעם הציגו מנהיגי הקהילה את האינטרסים היהודיים לפני חצר הקיסר בווינה, שבה אף היה לקהילה נציג קבוע. בפנקס זה תועד חלק גדול מפעילותם של זקני הקהילה, כגון בחירת המנהיגים, קביעת התקנות, מגעים עם הרשויות הלא־יהודיות, עסקאות כלכליות ומפעלי סעד לעניים. זה תיעוד עשיר של יותר ממאתיים וחמישים שנה בחייה של קהילה עתיקה זו. בשל מעמדה הייחודי של הקהילה נחשב הפנקס למסמך ראשון במעלה להבנת ההיסטוריה היהודית של פרנקפורט ושל אירופה כולה בעת החדשה המוקדמת. גנבתו בשנת 1614 לא הייתה האירוע החמור ביותר הקשור בפנקס. הוא שרד גם שתי שרפות גדולות ברובע היהודי של העיר וכמה וכמה גירושים ומלחמות הרסניות. אף אחד מאירועים אלה לא גרם לפנקס נזק ניכר, ובאורח פלא הוא שרד עד ימינו. הנסיבות המדויקות שבהן שרד הפנקס גם לאחר סופה הטרגי של הקהילה בימי השואה, נותרו בגדר חידה.
