כתר תורה

יואל‭ ‬פינקלמן

׳המוסד׳ הישראלי ידוע בזכות מבצעי הריגול שלו, אך מעטים יודעים על פעילותו להצלת כתבי יד. עם זאת בשנות התשעים של המאה העשרים, במסגרת מבצע רחב שבו סייע המוסד ליהודי סוריה לברוח מסביבתם העוינת, הוא גם סייע להבריח מסוריה תשעה ספרי תנ״ך מפוארים מימי הביניים. הספרים כתובים בכתב יד ומכונים ׳כתרים׳. במבצע סיכנו את חייהם מספר יהודים מדמשק, בהם הרב הראשי אברהם חמרה (1943–2021), כדי להבטיח שכתבי יד אלה – חלק ממורשתה הרוחנית של הקהילה – יוברחו עם הפליטים. למבצע סייעו פעילים יהודים כמו ג׳ודי פֶלְד–קָאר (נולדה ב־1938). בכך באו לסיומן יותר מאלפיים שנות חיים יהודיים בסוריה.

בתי הכנסת בדמשק החזיקו כתבי יד מהודרים של התנ״ך לאו דווקא כדי לקרוא או ללמוד בהם, אלא כסמל למעמדה של הקהילה. ספרים אלו נשמרו בתיבות מיוחדות, נעולות במנעולים, והוצאו מתוכן רק באירועים יוצאי דופן. נוסף על הקדושה השמורה לכל ספר קודש, ייחסו חברי הקהילה לכתבי יד אלה איכויות סמליות ואף כאלו השמורות לקמעות. הם האמינו שעצם נוכחותם של הספרים בבית הכנסת מגינה עליו, על המתפללים בו ועל הקהילה היהודית כולה.

אף אחד מכתבי יד אלה לא נכתב בסוריה. אחד מן הכתרים שהגיע לספרייה כמה עשורים לפני מבצע ההברחה שבו סייע המוסד, נכתב בארץ ישראל עוד במאה העשירית. הספר משמר עדות חשובה במיוחד לטקסט המדויק של התנ״ך בנוסח המסורה. כתרים אחרים, שנכתבו בין המאה השלוש־עשרה למאה החמש־עשרה, הגיעו מספרד, איטליה ואף אשכנז. הכתרים הם סמל – לא רק ליהדות דמשק, כי אם לקשר האינטימי בין יהדות העולם כולה למילה הכתובה ולכתבי הקודש. 

נוסף על הטקסט המקראי מכילים כתבי היד עיטורים מיקרוגרפיים יפהפיים, המצוירים בשוליים ומשולבים באותיות של הערות המסורה – סימוני אותיות שנכתבו בימי הביניים המוקדמים כדי להסדיר את הנוסח המדויק של הטקסט המקראי. כתבי יד אחרים כוללים בתוכם גם טקסטים פרשניים כגון אלו של רש״י ורד״ק, הפרשנים הדגולים מימי הביניים. מרבית כתבי היד מכילים גם קישוטים משוכללים, איורים גאומטריים צבעוניים ואף ציורי דרקונים המקיפים את הטקסט. 

בקיץ 2020 הכריז בית המשפט בישראל על תשעת הכתרים כעל הקדש ציבורי שיוחזק בספרייה הלאומית באפוטרופסות משותפת של נציגי הקהילה היהודית־סורית, הרב הספרדי הראשי לישראל והספרייה הלאומית.