שנה טובה מארץ ישראל
חזי עמיאור
מדי סתיו, מן העת העתיקה עד ימינו, בירכו יהודים זה את זה בברכת 'שנה טובה' לקראת השנה העברית החדשה. איגרות 'שנה טובה' מייצגות את החיבור בין המנהג היהודי העתיק ובין המגמות שעיצבו את חיי העם היהודי במאה העשרים: הגירה, מודרניזציה וציונות.
עם התיעוש המואץ בסוף המאה התשע–עשרה התפתחו גם טכנולוגיות התחבורה והדפוס, ואיתן גם הדואר. היהודים שהיגרו אז בהמוניהם לכל רחבי תבל, מצאו באלה אמצעים זולים ויעילים לתקשורת עם בני משפחה וידידים רחוקים ולפיתוח קשרי תרבות וכלכלה בעולם היהודי.
דבר הדואר הנפוץ ביותר בעולם היהודי, היה איגרות הברכה לשנה החדשה. התכונה החלה בראש חודש אלול ואף לפניו – בכל הבתים נרכשו גיליונות ברכה או גלויות דואר, ועליהם נכתבו עדכונים על שהתחדש בשנה החולפת וברכות לשנה החדשה. בארץ ישראל היה חודש אלול לתקופת השיא של פעילות הדואר, ובו גויסו עובדים זמניים רבים כדי לעמוד בעומס הרב של תעבורת המכתבים לקראת השנה החדשה ולהספיק לשולחם ולחלקם בזמן.
בצידה האחד של כל איגרת 'שנה טובה' הופיע עיטור גרפי – ציור, תצלום או טקסט מעוצב קצר המייצג את רוח הזמן, ובצידה האחר הוסיף השולח בכתב ידו עדכונים ואיחולים לשנה החדשה.
אוסף איגרות הברכה לשנה החדשה האצור בספרייה הלאומית, מציג מגוון עצום של דימויים, והם יוצרים פסיפס צבעוני של כל מה שעניין יהודים במאה העשרים. במידה רבה האוסף מספר את הסיפור הציוני.
בראשית המאה העשרים אלה היו מנהיגי הציונות הרצל ונורדאו, אשר דיוקנאותיהם עיטרו את איגרות הברכה ששלחו אוהדי הציונות זה לזה.
זוג איגרות הברכה מארץ ישראל, שנדפסו בתל אביב בראשית שנות השלושים של המאה העשרים, מייצגות את ההתלהבות התמימה מהאפשרות להגשים את החזון הציוני. האיורים מבטאים את תפיסת העלייה וההתיישבות כהגשמת חזון הגאולה של נביאי ישראל, והם מלווים בפסוקים מנבואות הנחמה.
יהודים בכל רחבי העולם שקיבלו איגרות אלה בפתח השנה החדשה, יכלו לחוש קורטוב של שותפות במעשה הגדול המתרחש בארץ ישראל.
