מֶכָּה שבלב
רחל יוקליס
ספר התפילות 'סימני המעשים הטובים' (דלאא'ל אלח'יראת), אחד מכתבי היד הנפוצים ביותר בעולם המוסלמי הקדם–מודרני, הועתק בכתב יד באלפי עותקים בצפון אפריקה, באימפריה העות'מאנית, במרכז אסיה ובדרומה, אך כמעט לא הועתק במזרח התיכון הערבי.
את ספר התפילות כתב מוחמד אלגַ'זוּלי (1404–1465), אחד המיסטיקנים הסוּפים הנערצים ביותר במרוקו בימי הביניים המאוחרים. אלג'זולי ייסד מסדר סופי שביסודו אהבה רוחנית עזה והתמסרות לנביא מוחמד. ספר התפילות שלו כולל תפילות לכבוד הנביא לצד התבוננויות רוחניות.
הפופולריות העצומה של אוסף תפילות זה מיוחסת בין היתר לשני איורים, אשר הפכו לסמלים בפני עצמם ומופיעים ברוב העותקים. בכתבי יד מוקדמים מצפון אפריקה מופיעים שני איורים מהעיר מדינה זה לצד זה: קבר הנביא בצד ימין, והבמה (מִנבַּר) וגומחת התפילה (מִחְרָאבּ) שלו בצד שמאל. איורים סמליים אלה הולמים את הטקסט, המתמקד בנביא מוחמד, והם מופיעים לצד דברי המחבר על החדית' המפורסם של הנביא: "בין קברי לבין הבמה שלי נמצא אחד מגני העדן". אולם כתבי יד מאוחרים יותר, בייחוד מן האימפריה העות'מאנית ומזרחה ממנה, כוללים צמד איורים אחר. מצד שמאל קובצו לאיור אחד מסגד הנביא והקבר שלו, ואילו מצד ימין מופיע איור של הכעבה, אתר העלייה לרגל במסגד הקדוש בעיר מכה. את ההתמקדות הבלעדית בנביא החליפו אפוא איורים מפוארים הן של מכה הן של מדינה.
כתבי יד אלו מדגימים את ההפריה ההדדית בין תפילות סופיות לכבוד הנביא שמקורן בצפון אפריקה, ובין האיקונוגרפיה העות'מאנית של המקומות הקדושים במכה ומדינה. לאחר שכבשו את חצי האי ערב במאה השש–עשרה, טיפחו הסולטאנים העות'מאנים את תדמיתם כמגיני אתרי העלייה לרגל והפיצו ברחבי האימפריה איורים של אתרי החאג'.
האיורים של מכה ומדינה הם גם ייצוג ויזואלי עוצמתי של עיקר האמונה הראשון באסלאם: האמונה באחדות האל ובמוחמד נביאו. הכעבה במכה מסמלת את האל בעולם, ואילו המסגד במדינה מסמל את הנביא מוחמד. יחדיו יצרו שני האיורים סמל חזותי רב–כוח של האסלאם ואתריו הקדושים, סמל אשר העניק השראה למוסלמים כולם: אלו שהיה ביכולתם לממש את מצוות העלייה לרגל, ואלו שיכלו רק לחלום על כך.