פרנץ, לפני קפקא
סטפן ליט
ביולי 2019 קיבלו נציגי הספרייה הלאומית רשות לפתוח כספות אחדות בבנק שוויצרי ולהעביר את תכולתן לירושלים. אחת מהכספות האלה הכילה מאות מכתבים, ציורים וכתבי יד מאת פרנץ קפקא, מדמויות המפתח של הספרות העולמית במאה העשרים. סיפורם של פריטים נדירים אלה החל כמעט מאה שנים קודם לכן, מעט לאחר מותו בטרם עת של הסופר.
קפקא (1883–1924) נולד למשפחה מתבוללת בפראג, אחת הערים החשובות באימפריה האוסטרו–הונגרית. הוא למד משפטים באוניברסיטה הגרמנית בעיר, ושם פגש את הסופר מקס ברוד (1884–1968), לימים חברו הקרוב. קפקא גילה עניין עמוק בספרות ובפילוסופיה והחל לכתוב בעצמו, אך מכיוון שהטיל ספק בערכן הספרותי של יצירותיו, היסס אם לפרסמן וזכה להכרה מועטה בלבד בימי חייו. ברוד הוא שעודד את חברו לסיים את יצירותיו ולפרסמן, ובזכותו הן נכנסו לקנון הספרות העולמית.
בשנים 1921–1922 כתב קפקא לברוד שני מכתבים, ובהם ביקש שכל כתבי היד, הציורים והמכתבים שלו יושמדו לאחר מותו. עם זאת ובניגוד להוראות מפורשות אלה, אסף ברוד ממקומות שונים את כל יצירותיו של קפקא, ולאחר מותו ממחלת השחפת החל לפרסמן. שלושת הרומנים הבלתי–גמורים 'המשפט', 'אמריקה' ו'הטירה' הם המפורסמים שביצירות אלה. כשברח ברוד ממולדתו צ'כוסלובקיה אל ארץ ישראל בשנת 1939, הוא לקח עימו את כל כתבי קפקא.
בתחילת שנות השישים של המאה העשרים השיב ברוד מספר רב של יצירות ליורשיו של קפקא שנותרו בחיים. עם זאת הוא שמר אצלו מאות מכתבים, כמה כתבי יד קצרים, תרגילים בעברית וכן ציורים רבים, המהווים חלק חשוב במורשתו הספרותית של קפקא. משסיים ברוד לערוך את הפריטים יקרי הערך, הפקידם בבנק בשווייץ, שאותו החשיב לאחד המקומות הבטוחים בעולם. לאחר מאבק משפטי ארוך בשאלת הבעלות על יצירות אלה, מאבק אשר הסתיים רק בשנת 2019, הופקד בספרייה הלאומית ארכיונו האישי הגדול של ברוד, ובו גם יצירותיו של קפקא. יצירות אלה הן האוסף השלישי בגודלו בעולם של יצירות מקור מפרי עטו של הסופר.
