איך לנהל אימפריה
שמואל טרופ
אַבּוּ אלפַצְ'ל עַלָאמִי (1551–1602) היה היועץ הבכיר, ההיסטוריון הרשמי, דוברו הרהוט וחברו הקרוב של אַכְּבַּר הראשון (1542–1605), הקיסר המוגולי בהודו.
במובנים רבים היו השניים הפכים. עלאמי הקדיש את עצמו כבר מגיל צעיר ללימודים, בעיקר בתחומי הפילוסופיה והתורה הסוּפית. אכבר, צאצאו של השליט המונגולי ג'ינגיס חאן, ירש את כס המלוכה בגיל שלוש–עשרה, ואת שנותיו הראשונות כשליט ייחד לחיזוק השליטה המוגולית בהודו ולהרחבת האימפריה. מכיוון שכך לא נותר בידיו זמן רב לרכוש השכלה מסודרת, ויש הטוענים כי מעולם לא למד לקרוא.
עם זאת שנאות ואינטרסים משותפים חיברו בין השניים. את אביו של עלאמי השיח' הסוּפי מובארכ האשים הממסד הדתי הרשמי האשמה שגויה בכפירה, ועלאמי נטר טינה לאנשי ממסד זה במשך כל חייו. אכבר, מצידו, ביקש לצמצם את כוחן של רשויות המשפט הדתי. כמו כן, אף שהיה חסר השכלה, ניחן בסקרנות אינטלקטואלית; הוא אסף ספרייה רחבת–היקף וביקש שיקראו ממנה לפניו בכל יום.
במשך שלושים השנים שבהן שירת בחצר הקיסר, פעל עלאמי לממש את חזונו של אכבר: יצירת חברה צודקת ושלווה, שבה תוכל האוכלוסייה ההודית להשתתף בהנהגת הממלכה לצד המיעוט המוסלמי השליט. פועלו של עלאמי ניכר במיוחד בעבודתו החשובה ביותר 'ספר אכבר' (אאכבר נאמה). שני כרכיו הראשונים של החיבור, שעליהם החל לעמול בשנת 1590, מכילים תיעוד קפדני של ההיסטוריה המוגולית, חקר יוחסין (גנאולוגיה) והורוסקופ מפורטים של אכבר וכן כרוניקה רציפה של שלטונו, שנה אחר שנה. הכרך השלישי, המכונה 'ממשל אכבר' (ַאִ'ין–י אכברי), מתייחד בתיאור מפורט של האימפריה – שיטת ניהולה, שיטת המטבע, הצבא, התושבים, היבול, המיסוי, הגאוגרפיה, האתנוגרפיה והדת, בדגש על הדת ההינדית.