להציל את כתבי השיח׳

רחל‭ ‬יוקליס

באחד‭ ‬במאי‭ ‬1328‭ ‬החרים‭ ‬הסולטאן‭ ‬הממלוכי‭ ‬אלנאצר‭ ‬את‭ ‬כלי‭ ‬הכתיבה‭ ‬והדפים‭ ‬של‭ ‬אחמד‭ ‬אבן‭ ‬תיימיה‭. ‬הסולטאן‭ ‬הנרגז‭ ‬כבר‭ ‬השליך‭ ‬בעבר‭ ‬את‭ ‬התאולוג‭ ‬המבריק‭ ‬והשנוי‭ ‬במחלוקת‭ ‬לכלא‭, ‬וכעת‭ ‬קיווה‭ ‬לאלץ‭ ‬אותו‭ ‬לחדול‭ ‬מכתיבת‭ ‬חיבוריו‭ ‬הפולמוסיים‭.‬

אבן‭ ‬תיימיה‭ (‬1263‮–‬1328‭) ‬נתפס‭ ‬היום‭ ‬כאב‭ ‬הרוחני‭ ‬של‭ ‬האסכולה‭ ‬הפרשנית‭ ‬השמרנית‭ ‬הנפוצה‭ ‬ביותר‭ ‬באסלאם‭, ‬אולם‭ ‬בימי‭ ‬חייו‭ ‬השתייך‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬רוב‭ ‬לשוליים‭ ‬הפוליטיים‭ ‬והדתיים‭. ‬ביקורתו‭ ‬הבלתי–נלאית‭ ‬על‭ ‬מנהיגי‭ ‬הדת‭ ‬אשר‭ ‬סטו‭ ‬מן‭ ‬ההלכה‭ ‬האסלאמית‭ ‬כפי‭ ‬שהבין‭ ‬אותה‭, ‬הכעיסה‭ ‬ושימחה‭ ‬לסירוגין‭ ‬את‭ ‬שליטי‭ ‬המדינה‭ ‬הממלוכית‭ ‬בקהיר‭ ‬ובדמשק‭, ‬והוא‭ ‬בילה‭ ‬חלק‭ ‬ניכר‭ ‬מחייו‭ ‬הבוגרים‭ ‬במאסר‭.‬

הכרוניקות‭ ‬מספרות‭ ‬כי‭ ‬אבן‭ ‬תיימיה‭ ‬היה‭ ‬יכול‭ ‬לשאת‭ ‬את‭ ‬השנים‭ ‬הרבות‭ ‬בכלא‭ ‬כל‭ ‬עוד‭ ‬היו‭ ‬בידיו‭ ‬כלי‭ ‬כתיבה‭. ‬כמה‭ ‬חודשים‭ ‬לאחר‭ ‬שהשלטונות‭ ‬לקחו‭ ‬אותם‭ ‬ממנו‭, ‬הוא‭ ‬מת‭. ‬כאשר‭ ‬שמעו‭ ‬תלמידיו‭ ‬על‭ ‬מותו‭ ‬מיהרו‭ ‬אל‭ ‬תא‭ ‬הכלא‭ ‬שלו‭, ‬אספו‭ ‬את‭ ‬אלפי‭ ‬הדפים‭ ‬המפוזרים‭ ‬שהשאיר‭ ‬אחריו‭ ‬ואת‭ ‬השנים‭ ‬הבאות‭ ‬הם‭ ‬הקדישו‭ ‬לכינוסם‭ ‬לכדי‭ ‬חיבורים‭ ‬סדורים‭. ‬הצעיר‭ ‬בתלמידים‭, ‬שמס‭ ‬אלדין‭ ‬אבן‭ ‬מוחִבּ‭, ‬‮'‬השתקן‮'‬‭, ‬העתיק‭ ‬רבים‭ ‬מחיבוריו‭ ‬של‭ ‬אבן‭ ‬תיימיה‭, ‬בהם‭ ‬את‭ ‬כתב‭ ‬היד‭ ‬המוצג‭ ‬כאן‭, ‬שהשתמר‭ ‬מן‭ ‬המאה‭ ‬הארבע–עשרה‭. ‬הערתו‭ ‬של‭ ‬אבן‭ ‬מוחב‭ ‬בסוף‭ ‬החיבור‭ ‬הראשון‭ ‬מספקת‭ ‬לנו‭ ‬הצצה‭ ‬למאמציו‭ ‬הנואשים‭ ‬לשמר‭ ‬את‭ ‬כתבי‭ ‬מורו‭, ‬גם‭ ‬אם‭ ‬אינם‭ ‬שלמים‭: ‬‮"‬וזה‭ ‬כל‭ ‬אשר‭ ‬מצאתי‭ ‬מכתב‭ ‬ידו‭ ‬של‭ ‬השיח‮'‬‭ ‬שלנו‭, ‬מנוחתו‭ ‬עדן‮"‬‭.‬

בכתב‭ ‬יד‭ ‬זה‭ ‬העתק‭ ‬של‭ ‬חיבור‭ ‬ייחודי‭ ‬מאת‭ ‬אבן‭ ‬תיימיה‭, ‬העוסק‭ ‬בנצחיות‭ ‬העולם‭ ‬ואינו‭ ‬מוכר‭ ‬מכל‭ ‬כתב‭ ‬יד‭ ‬אחר‭. ‬בחיבורו‭ ‬נוקט‭ ‬אבן‭ ‬תיימיה‭ ‬עמדה‭ ‬מפתיעה‭ ‬ומורכבת‭, ‬המבקשת‭ ‬לאזן‭ ‬בין‭ ‬נצחיות‭ ‬האל‭ ‬מחד‭ ‬גיסא‭ ‬ובין‭ ‬בריאת‭ ‬העולם‭ ‬מאידך‭ ‬גיסא‭.‬