קומוניזם ולאומיות
שמואל טרופ
לעולם לא נדע אם המוציאים לאור של גיליונו הראשון של העיתון ׳אלאתחאד׳, שראה אור במאי 1944, היו מודעים לרעידת האדמה ההיסטורית והפוליטית שתטלטל אותם כעבור שנים אחדות. חדורים ברוח הפרולטריון ומוקסמים ממהפכת אוקטובר 1917 ביקשו העורכים להשמיע את קולם של ״העובדים הערבים בפלסטין״, כפי שנכתב בשער העיתון. העיתון לא נוסד רק כדי לייצג את מעמד העובדים בארץ ישראל המנדטורית – פועלים במפעלים, עובדים בצבא הבריטי וסוורים בנמל חיפה – אלא כדי לבנות אותו.
לאחר שקיבל ארגון האומות המאוחדות את תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 – מהלך שבו תמך העיתון – וביתר שאת לאחר שהוקמה מדינת ישראל, שימש ׳אלאתחאד׳ אחד הקולות הבולטים שתמכו בערבים שנשארו בארצם וקידמו את ההגנה על זכויותיהם.
תחת המשטר הצבאי, שהושת על ערביי ישראל עד שנת 1966, נתבעו לעיתים לדין כתבי ׳אלאתחאד׳ ועובדיו, והיו שנאסרו, אף שהעיתון היה ביטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, שהייתה מיוצגת בכנסת.
ייעודו העיקרי של ׳אלאתחאד׳ בעיני עורכיו היה לטפח זהות פלסטינית בקרב ערביי ישראל ולשמש במה לכותבים, לאמנים ולאינטלקטואלים ערבים. הסופר וחבר הכנסת אמיל חביבי (1922–1996), ששימש עורך העיתון במשך שנים רבות, זכה לכינוי ׳המורה׳ נוכח תפקידו בחינוך שני הדורות הראשונים שלאחר 1948. חביבי גם היה אחראי להפיכתו של ׳אלאתחאד׳ בשנת 1983 לעיתון יומי, מהלך שהגדיל את השפעתו בסוף שנות השמונים.
