גטו וילנה בערבות הנגב
חן מלול
ביום 1 ביוני 1948 נערך כוח בן כאלף חיילי חטיבת ׳גבעתי׳ לעצור את המתקפה הצפויה של הצבא המצרי על אשדוד. וכך תיאר מפקד הכיתה אורי אבנרי את פקודת היציאה לקרב:
קרבות של מעטים מול רבים לא היו זרים לקובנר, שבמלחמת העולם השנייה היה ממקימי המחתרת הלוחמת בגטו וילנה. הוא אף חיבר את הכרוז הנודע שדרבן את המורדים בגטו להילחם עד מוות: ״אל נלך כצאן לטבח!״ עם פלישת צבאות ערב מינה אותו מפקד החטיבה שמעון אבידן לקצין התרבות החטיבתי והפקיד אותו על חיבור דפי הקרב של ׳גבעתי׳, שחולקו לחיילים מדי כמה ימים.
דפי הקרב סיפקו לחיילים עדכונים על מהלך הלחימה בגזרות השונות ועל הנופלים בקרבות והביאו לידיעתם את דבר מפקד החטיבה.
נוסף על אלה שימשו דפי הקרב גם להעברת קריאות עידוד לוחמניות ורוויות פָתוס להמשך המאבק בפולש המצרי ולחיסולו. בשפתו של קובנר מהדהדות חוויותיו כפרטיזן הנלחם בגרמנים: תחושת אין־ברירה ומלחמה טוטלית – עד הניצחון או עד הסוף המר.
לקובנר הייתה השפעה רבה בגטו וילנה, וכך גם לדפי הקרב שחיבר בעבור חטיבת ׳גבעתי׳. אורי אבנרי, ששמר בארכיונו בספרייה הלאומית את דפי הקרב, סיפר: ״כאשר הבאנו ליחידות החשופות תחמושת ומזון, הם התנפלו לא פחות על חבילות ׳הדף הקרבי׳״.
