מקלט רוחני בלב הגיהינום

עידן‭ ‬פרץ

״ספריה בגטו, במקום בו נשללים מן האדם רוב תנאי המחיה הבסיסיים, במקום בו אנו תלויים בין חיים למוות בכל רגע של קיומנו! [...] מי יבוא לקרוא ספרים שם?״ נבואה פסימית זו, שאמרה דינה אברמוביץ׳ (1909–2000) ערב פתיחת הספרייה בגטו וילנה בספטמבר 1941, התבדתה בסופו של דבר. בפועל גם לאחר שהוקם הגטו, שמרה הקהילה על חיים תרבותיים ורוחניים עשירים, וספריית ׳מפיצי השכלה׳, שנוסדה בשנת 1910, הפכה לספרייה הרשמית של הגטו ושימשה מוסד תרבות חשוב ביותר. הספרייה כללה קרוב ל־45,000 ספרים.

דינה אברמוביץ׳, אשר עמדה בראש הספרייה, תיארה שנים לאחר מכן ביידיש את שגרת היום בספרייה: בבוקר ביקרו ׳נשות החברה׳, שבאו כדי לברוח מן המציאות המאיימת אל דפיהם של רומנים רוסיים רגשניים; אחר הצהריים הגיעו הילדים בהמוניהם ותרו אחר קלסיקות כגון ׳מסביב לעולם בשמונים יום׳ או ׳תום סויר׳; מאוחר יותר הגיעו אנשים שעבדו מחוץ לגטו, בייחוד ה׳צעירים האידיאליסטים׳, וחיפשו ספרות פולנית וספרי עיון. הקריאה בספרים הייתה להם דרך להושיט יד אל העולם, אותו עולם שממנו נותקה האוכלוסייה היהודית של וילנה.

צוות הספרייה של גטו וילנה חיבר דוח לשנים 1941–1942, ובו פירוט מלא של הפעילות בספרייה. בדצמבר 1942 נערכה חגיגה פומבית לרגל השאלת הספר ה־100,000. עוד חיבר צוות הספרייה דוחות ובהם נתונים על אוסף הספרייה, שפות הספרים השמורים בה, השאלות הספרים ושמות הקוראים. באחד מדוחות אלה שהבריח מן הגטו המשורר אברהם סוצקבר, והשמורים כיום בארכיון גטו וילנה בספרייה הלאומית, נכתב: ״ספר יכול לקחת אותך אל מעבר לחומות הגטו, אל העולם, אלי חירות גנובה וחיים״.