החלוץ הנוצרי של הדפוס העברי
יואל פינקלמן
הכתיבה מסייעת לזיכרון האנושי השברירי. עם זאת כיצד נוכל למצוא את שאנו מחפשים בתוך מרחב גדול של טקסטים כתובים? כיום מסייעים לנו כלים דיגיטליים, אולם לאורך ההיסטוריה פיתחו ממציאים פתרונות שונים שהתבססו על הטכנולוגיות הזמינות להם. דניאל בומברג
(1483–1549 לערך), ככל הנראה המדפיס החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית, זכה למוניטין והעניק השראה להולכים בעקבותיו, והם יישמו את הפתרונות היעילים שהציע לבעיה זו.
בשנת 1516 פתח בומברג, נוצרי בעל עניין רב ביהדות, את בית הדפוס שלו לאחר שהשיג את ההרשאות הנדרשות מן השלטונות, והקים צוות עובדים, ובו יהודים ומומרים. הוא היה הלא–יהודי הראשון בעולם שהדפיס ספרים עבריים, ובוונציה קדם הדפוס העברי שלו גם למדפיסים היהודים.
המקראות הגדולות שהדפיס במהלך המחצית הראשונה של המאה השש–עשרה, היו ספרי התנ"ך היהודיים הראשונים שראו אור, ובהם הופיעו לראשונה מספרי הפרקים והפסוקים – חידוש שהיום הוא כה מובן מאליו עד כי קשה לנו לדמיין את התנ"ך בלעדיו. בומברג אימץ את מערכת המספור של הפרקים והפסוקים שפיתחו נוצרים קתולים במאה השלוש–עשרה, שכן זו הקלה על הקורא למצוא טקסטים ולאתר הפניות. המהדורה השנייה של התנ"ך שהדפיס הפכה לגרסה העברית הסטנדרטית של התנ"ך עד המאה התשע–עשרה.
ההישג הגדול ביותר של בומברג והמצאתו המשפיעה ביותר היו הוספת מספרי הדפים למהדורת התלמוד הבבלי שהדפיס. מהדורה זו הייתה הראשונה שכללה את התלמוד כולו, מתחילתו עד סופו, ומאז השלמתה בשנת רפ"ג (1523) ההפניה הרווחת לדף מסוים בתלמוד נעשית לפיה. מכאן ואילך כמעט כל מהדורה מודפסת של התלמוד עוצבה כך שכל עמוד בה יתאים לעימוד המקורי באותה מהדורת בומברג.
