נעים זמירות יהודי תימן
יעקב פוקס
רבי שלום שבזי (נולד בשנת 1619, נפטר לאחר שנת 1680) הוא מן הדמויות האהובות ביותר על בני תימן, ולשמו נקשרים כתרי תורה, שירה, קדושה ומסתורין. על פי האגדה בכל ערב שבת היה עולה שבזי 'בקפיצת הדרך' לארץ ישראל כדי לשבות באחת מערי הקודש.
האהבה העממית הגדולה אליו מקורה בין השאר בתפיסתו כאדם היושב בתוך עמו. איכותו האינטלקטואלית לא הייתה מנותקת מחיי המעשה, ומאפיין זה ניכר בכל התחומים, בתורתו ובשיריו. חיבורו על התורה 'חמדת ימים' הוא שילוב מופלא של שמיים וארץ. נוסף על פירושים על דרך הפשט והסוד משלב שבזי בחיבור סיפורים עממיים, ובהם שדים, קוסמים ובעלי כוחות שונים. העולם על כל צבעיו וצורותיו חי בהרמוניה ובכפיפה אחת. אמנם קומתו הרוחנית של שבזי הייתה גבוהה ומרוחקת, אך בתוך עמו, אמונותיו ופחדיו הוא חי.
באורח דומה גם שירתו נובעת בחלקה הגדול מתוך העם, והיא נכתבה למענו. שבזי כואב את סבלות אחיו המושפלים, "אשר המה בתוך תימן עזובים", ומבטא את תקוותם לשיפור מצבם האומלל. שיריו מבטאים את קולו הזועק והמתחנן של העם, ובד בבד הוא משמיע באוזניו גם קולות נחמה ותקווה.
בכתב היד האוטוגרפי של קובץ שירי שבזי (דיוואן) כלולים שירים בשלוש שפות – עברית ערבית וארמית – ויש בהם געגועים לתפארת העבר, קינה על כאבי ההווה וציפייה לנחמות העתיד. בכמה משירי הקובץ שבזי מביע צער רב על ספרי הקודש שנאלצו היהודים הגולים לגנוז עד שובם בחלוף הגזרה, ומייחל לרגע שבו יוכלו לחזור אל הספרים, לפתוח אותם שוב וללמוד בהם.
בַּקְּשָׁה יוֹנָה אֲשֶׁר שֻׁולְּחָה,
וַהֲדַר חֻופָּה אֲשֶׁר זָרְחָה,
קַבְּצָה הָעָם אֲשֶׁר נֶחֱשַׁל.
כִּי סְפָרֵינוּ כְּלָל נִגְנְזוּ,
חַסְדְּךָ, צוּרִי, בְּרוֹן יֶחֱזוּ,
אָוהֳלֵי רַעְיָה, יְדִידִי, שְׁתַל. (25א)
וַעֲזוֹר גּוֹלֶה וְנִרְדָּף וּמָךְ,
וּזְכְּרָה תוֹרָה וְרוֹב רַחֲמָךְ,
עַל סְפָרִים הַגְּנוּזִים חֲמַל.
אֶפְתְּחָה סִפְרִי שְׁהוּא נֶחֱמָד,
תֵּן רְשׁוּת לַדָּל, אֱמוֹר: "קוּם לְמָד!",
חַסְדְּךָ עָלַי יְזַלֵּף כְּטַל. (25ב–26א)
הֵיךְ יְדִידִי יַעְלִים הַסְּפָרִים,
מַלְאֲכֵיהֶם גּוֹלִים בַּיְּעָרִים,
מִי יְחַזֵּק חֶלְשִׁי מִמְּצוּדָה,
רַעֲיָה בָּאֵפֶר הִיא לְכוּדָה.
בַּעֲבוּר תַּאְמִינוּ, כִּי יְדִיד בָּא,
בַּעֲרָב תָּלִינוּ קֵץ בְּחִיבָּה... (39א)