מקרא צבעים
ענת נבות
שלמה מנדלקרן (1846–1902) פוטר ממשרתו כעוזר הרב של הקהילה היהודית באודסה לאחר שהואשם בפרסום ידיעה כוזבת על עלילת דם. בעקבות כך הוא נאלץ לברוח מרוסיה ולעקור אל העיר לייפציג, גרמניה. מנדלקרן הפך מרב, משורר וסופר עברי מבטיח לגולֶה בודד. את מרב כוחו השקיע בגולת הכותרת של מפעלו הספרותי – קונקורדנציה חדשה ומוקפדת לתנ"ך בעברית ובארמית, שלה קרא 'היכל הקודש'.
קונקורדנציה היא רשימה אלפביתית של כל המילים המופיעות בתנ"ך וציטוט מופעיהן בפסוקים, והיא משמשת אחד הכלים החשובים ביותר ללימוד ביקורתי של התנ"ך. מנדלקרן הונע לא רק מן הצורך לתקן את הטעויות הרבות בקונקורדנציות שקדמו לספרו, אלא גם מן הרצון ליצור קטגוריות לשוניות שיש בהן כדי לסייע להתפתחות העברית החדשה.
לצד תשעה–עשר הכרכים של כתב היד המקורי של הקונקורדנציה שמור בספרייה הלאומית גם 'התנ"ך של מנדלקרן'. במבט מבחוץ אין רואים שום דבר יוצא דופן בספר זה, אולם עיון בו מאפשר להעריך את שנות העמל שהשקיע מנדלקרן במחקרו ואת גישתו הסדורה והחדשנית. כבסיס לקטגוריות שקבע בקונקורדנציה שלו, הוא סימן את כל המילים בספר התנ"ך בצבעים שונים: שורשים בכחול, מיליות יחס בצהוב, כינויי גוף בירוק ושמות באדום.
מנדלקרן נשא עימו את ספר התנ"ך שלו לכל מקום שאליו הלך. הספר היה איתו אף בימיו האחרונים, והוא הציגו בגאווה לרופאו. כך תיאר המנהיג הציוני נחום סוקולוב: "כל מכיריו יזכרו את מראה התנ"ך שהיה מראה אז לכולנו, את התנ"ך המשורטט, המנומר, החברבר בכל מיני צבעים מתחת לכל מילה [...] מי יתן את התנ"ך ההוא לאיזה מוזיאום עברי, או לבית הספרים בירושלם!"