ילדות ארץ ישראלית, רישום ראשוני
אייל מילר
קשה להפריז בחשיבותה של עיתונות הילדים בארץ ישראל בתקופת המנדט – היא הייתה מהמפעלים התרבותיים הבולטים בתולדות היישוב. עיתונות זו יצרה שפה משותפת לקהילת הצעירים ושימשה במה להפצת רעיונות. עיתונות הילדים כללה גם דיווחי חדשות, חשפה את הדור הצעיר לאמצעים אמנותיים מגוונים והקנתה ידע חיוני, כל זאת בשעה שמערכת החינוך טרם התמסדה. העיתונים השונים מילאו תפקיד חינוכי מרכזי בהנחלת ערכים ציוניים, בידיעת הארץ ובחיבור הדור הצעיר להיסטוריה היהודית ולחגים הלאומיים.
׳דבר לילדים׳ היה הבולט והנפוץ בעיתוני הילדים בשנות הארבעים והחמישים. את מעמדו ויוקרתו שאב מזיקתו לתנועה הפוליטית השלטת ובעיקר מכוחן והשפעתן של הדמויות שכתבו בו, בהן לאה גולדברג, נתן אלתרמן, לוין קיפניס והמאייר וסופר הילדים נחום גוטמן (1898–1980).
לצד הסיפורים והמכתמים הרבים שכתב תרומתו הבולטת של נחום גוטמן לעיתון הייתה שלל איוריו, שרבים מהם עיטרו את עמוד השער ונתנו ביטוי מובהק לכישרונו. אם לוקחים בחשבון את האלפים הרבים שנחשפו לשערים אלו מדי שבוע במשך שנים כה רבות, אפשר שזהו אחד מגופי היצירה האמנותיים המשפיעים ביותר בתולדות התרבות העברית.
באיור השער של גיליון ׳דבר לילדים׳ מיום 26 באוגוסט 1948, כחודש לאחר תחילת ׳ההפוגה השנייה׳ במלחמת העצמאות, הצליח גוטמן ללכוד עבור קוראיו הצעירים את רוח התקופה המורכבת והקשה. במרכז האיור מוצג חייל השב משדה הקרב ופוגש את אחיו הקטן, חבוש בכובע צבאי ונרגש לראותו. מפגש זה הוא רגע של תום בתוך ההמולה הכללית. המפגש המרגש בין החייל למשפחתו – בין החזית לעורף – שהפך לאבן פינה בתרבות הישראלית, מתואר כאן בעצם רגעי התהוותו.
בעמוד הבא של העיתון הופיע איור נוסף של גוטמן, הלקוח כמו מעולם אחר. האיור מלווה את הפעם הראשונה שבה ראה אור שירה של לאה גולדברג ׳שִיר הַהַפְלָגָה׳. השיר לוקח את הקורא הצעיר אל עולם אחר, רחוק, כמעט דמיוני, עולם של מלחים, ״הָיֹה הָיָה, לפני הרבה שנים״. את הריאליזם והחיבור למציאות הקשה מחליפים באיור סיפון האונייה, המלחים המזמרים והשתויים וטווס הזהב המרחף מעל – כאילו אין דאגות ואין צרות, כאילו אין מלחמות בעולם.
בחיבור זה בין שני ענקי התרבות גוטמן וגולדברג, בין איור החייל השב משדה הקרב, לאיור שירהּ של גולדברג, טמון סיפור יצירתו של גוטמן ב׳דבר לילדים׳. הסיפור הלאומי נוכח תמיד, ולצידו העולם התמים והעל־זמני של הילד העברי, המייצג את עתיד האומה.
