ללא טיפת אירוניה

חזי‭ ‬עמיאור

תמונות רבות ומרגשות צולמו ביום שחרור ירושלים, כ״ח באייר תשכ״ז, 7 ביוני 1967. אלה הן תמונות מסוג אחר.

הקריקטוריסט דוֹש (קריאל גרדוש, 1921–2000) נלווה בימי המלחמה אל מפקד המערכה על ירושלים אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס. דוש היה בראש ובראשונה סטיריקן. הקריקטורות שלו בעיתון ׳מעריב׳, העיתון הנפוץ בישראל, ובעיקר גיבורן שרוליק, הפיחו תקווה בלב הציבור בשלושת שבועות ההמתנה שלפני המלחמה, ובימי הקרבות ואחריהם הן היו לייצוג המובהק של התרוממות הרוח ותחושת הניצחון.

האיורים שאייר דוש ביום 7 ביוני 1967, אינם קריקטורות, כי אם רישומים מהירים, חפים מכל אירוניה או סטירה, של מראות היום השלישי למלחמה בירושלים. הרישומים נרשמו בהפרשי זמן קצרים, והם מתארים את דרכו מהכניסה לעיר העתיקה עד יציאתו ממנה. הם מעין יומן פרטי של דוש האדם, היהודי הנפעם מן ההיסטוריה המשתנה לנגד עיניו.

את הרישומים שרבט דוש על פתקים שניקרו לידיו. כמה מהם רשם על טופסי מרשמים רפואיים של הצבא הירדני שמצא באזורי הלחימה בעיר. בשעה 14:15 בצהריים הגיע דוש אל שער האריות. רבע שעה לאחר מכן הוא כבר היה על הר הבית, ולאחר רבע שעה נוספת ירד אל הכותל המערבי. מילותיו של דוש על גבי האיורים מסגירות את רגשותיו: את הכניסה אל שער האריות תיאר ״היסטוריה 1967״, את הר הבית – ״מסגד הסלע״, ואת הכותל המערבי – ״בית הכנסת – צה״ל״.

את היום הזה חתם דוש בסגירת מעגל משלו. בדרכו חזרה אל מערב העיר הוא אייר את הר ציון ואת חומות העיר העתיקה מכיוון דרום־מערב – מן הירידה אל גיא בן הינום, זווית שממנה צוירה וצולמה ירושלים פעמים רבות במשך מאות בשנים.