שייקספיר בשער יפו
שמואל טרופ
בנובמבר 1919 הזדמנה לתושבי ירושלים הזדמנות נדירה ומפתה במיוחד: להקת התיאטרון המצרי של עבד אלעזיז אלג׳אהלי הגיעה זה עתה לעיר. בחמשת הלילות שבהם תופיע הלהקה, כך נכתב, יועלו המחזות ׳רומיאו ויוליה׳, ׳המלט׳, ׳אותלו׳, ׳חמדן אלאנדלוסי׳ וכן ׳שארלוט׳ – מחזה המבוסס על חייה של המתנקשת הצרפתייה שארלוט קוֹרְדֶה. הכרזה המפרסמת את המופעים נכתבה בערבית, אנגלית ועברית כדי למשוך קהל רחב ככל האפשר.
בחירת מקום האירוע נועדה גם היא לאותה מטרה. קפה ׳קהוות אלמעארף׳ היה אתר ההופעות המרכזי בירושלים, הוא ניצב במרכז המסחרי של העיר, מחוץ לשער יפו. מרכז חדש זה נבנה אך שנים ספורות קודם לכן וסימל את שאיפותיה המודרניות, הרב־עדתיות והבורגניות של ירושלים בסוף התקופה העות׳מאנית.
אלג׳אהלי ולהקתו הגיעו מקהיר, בירת התרבות של העולם הערבי וביתם של מרבית הסופרים וההוגים הערבים החשובים. הגרסאות למחזותיו של שייקספיר התבססו ככל הנראה על התרגומים המוקדמים של נָגִ׳יבּ אֶלחָדָד, טאניוס עבְּדֻה וח׳ליל מוטראן ולא היו תרגומים מילוליים של הטקסט השייקספירי המקורי. לדוגמה, ב׳המלט׳ של עבדה שוּנה סופו הטרגי של המחזה לסוף שמח.
אמנם רפרטואר הלהקה בוצע בערבית־מצרית מדוברת, אולם מן הכרזה ניכר כי מי שעיצב אותה הכיר את התרבות העברית החדשה בארץ ישראל. ׳רם ויעל׳, כפי שנקרא בכרזה סיפור האוהבים הטרגי של שייקספיר על רומיאו ויוליה, הם שמות הגיבורים בתרגום העברי הראשון של המחזה מאת יצחק אדוארד זלקינסון משנת 1878.
