ממצביא יווני לנביא מוסלמי
שמואל טרופ
רק אחת־עשרה שנה, 334–323 לפני הספירה, נדרשו לאלכסנדר הגדול לכבוש את העולם. עם זאת להישג בלתי־נתפס זה – אימפריה המשתרעת מיוון עד הודו – הייתה השפעה חשובה וארוכת טווח מאין כמוה. סיפורו של אלכסנדר מוקדון, שהקים אימפריה זו עוד לפני שמלאו לו שלושים שנה, סופר שוב ושוב והיה לאגדה.
במרחב המוסלמי קיבל דיוקנו תפנית מפתיעה ובלתי־צפויה. דמותו נרמזת כבר בקוראן, בתיאור ״בעל שתי הקרניים״, המופיע בסוּרַת אֶלְכַּהְף. המשורר הפרסי בן המאה השתים־עשרה נט׳אמי מגנג׳ה, שיצירתו השפיעה עמוקות על משוררים פרסים וטורקים מאוחרים, סרטט את דמותו של אלכסנדר כמי שאינו מונע מן השאיפה לכיבוש אלא מהחתירה לצדק, שכן השיג תבונה פילוסופית מושלמת. תחת ידיו של המשורר הפך הלוחם המקדוני לנביא מונותאיסטי.
בחלק החמישי והאחרון של סדרת אפוסים רומנטיים ששמה ׳ח׳מסה׳ (חמישייה), מספר נט׳אמי על אלכסנדר – לאחר שסיים לכבוש את העולם, החליט למצוא את מעיין חיי הנצח. הוא יצא לעבר ארץ האופל, מלווה בנביא חִִ׳צְ׳ר. אלכסנדר לא מצא את המעיין אך פגש את המלאך אִסְרָאפִיל, שהמתין לפקודת האל כדי לתקוע בקרן ביום תחיית המתים.
כתבי היד של סיפורי אלכסנדר בגרסת נט׳אמי מלווים לעיתים קרובות באיורים מיניאטוריים, המסרטטים את האירועים הבולטים בסיפור. באחד מן האירועים המפורסמים ביותר אלכסנדר המוקף בהילה מנחם את מלך פרס דָארָה (דריווש השלישי), הנוטה למות לאחר שווסָלים כופרים התנקשו בו. אמנם האיור משקף את רחמיו של הגיבור כלפי יריבו לשעבר, אך בה בעת מסמל את מסירת מלכות פרס לידיהם של אלכסנדר ויורשיו.
