מאמר: לשנה הבאה בני חורין
לשנה הבאה בני חורין
חזי עמיאור
שנות הארבעים של המאה העשרים היו עשור הרה גורל בחיי העם היהודי, עשור שראשיתו שעבוד והשמדה וסופו חירות ועצמאות. סיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח, שהיה מקור השראה עבור יהודים (וגם לא–יהודים) בכל הדורות, קם והיה בעיני בני דור זה לסיפורם שלהם, והם ביטאו זאת בהגדות לא–מסורתיות שכתבו לקראת לילות הסדר הקבוצתיים שערכו.
מה היו תחושותיהם של ניצולי שואה צעירים בחג החירות הראשון שלאחר המלחמה? לקראת ליל הסדר תש"ו, שנחוג במחנות העקורים בגרמניה, ערכו חברי תנועת 'נוער חלוצי מאוחד' (נח"ם) הגדה משלהם. נוסח ההגדה מכה על חטא העיוורון לנוכח הסכנה הנאצית, והלקח החד–משמעי מן ההשמדה הוא: "סדר יציאת אירופה" – התמסרות מלאה לציונות ולעלייה לארץ ישראל.
פסוקי ההגדה המתארים את שעבוד העם היהודי במצרים, מומחשים בסדרת חיתוכי עץ שיצר צבי מיקלוש אדלר, אחד הניצולים (שחתם את שמו בן–בנימין). הם מתארים ללא כחל ושרק את עבודת הפרך, את הרעב ואת החיים התלויים על חוט השערה במחנות הריכוז.
שנתיים סוערות חלפו, והמאבק לחירות קיבל פנים חדשים, הפעם בידי כוח המגן העברי בארץ ישראל. בשבוע שקדם לליל הסדר תש"ח, ניסה פעמיים הגדוד השלישי של הפלמ"ח לכבוש את מצודת נבי יושע שבגליל העליון. הניסיונות לא צלחו ועלו במחיר כבד של עשרים ושישה מחייליו (ובסך הכול עשרים ושמונה לאחר הניסיון השלישי, שצלח). אלה היו ימים מכריעים במלחמת השחרור לקראת ההכרזה הצפויה שלושה שבועות מאוחר יותר על הקמת המדינה, ובקרבות הקשים בכל רחבי הארץ נפלו חיילים ואזרחים רבים.
ההגדה שהוכנה עבור לוחמי הגדוד, מציינת את חג האביב מתוך תקווה להתחדשות הלאומית בעתיד הקרוב. היא עוסקת גם במחירו של חג החירות ומעלה על נס את הנכונות להקרבה הנדרשת לשם השלמת מסעו של העם מעבדות לחירות.
ההגדות הלא–מסורתיות הן יצירה עברית ארץ ישראלית. בני הארץ והתנועות החלוציות בגולה בעקבותיהם החיו באופן בלתי–אמצעי את הציווי העתיק לספר ביציאת מצרים, מעבדות לחירות.
