ביער עצי הלבנה

אלינה‭ ‬סוֹקוֹלֶצקיה‭ ‬

הבעת עניין גלוי ביהדות, בתרבות היהודית או בלימוד עברית הייתה משימה כמעט בלתי־אפשרית בשנות השבעים של המאה העשרים בברית המועצות. אמנם לא כל בתי הכנסת נסגרו רשמית, אך הפעילים היהודים חיפשו מקומות אחרים שבהם יוכלו להתאסף הרחק מעיני השלטונות, ללמוד עברית ולחלוק ביניהם ידע על אודות התרבות היהודית.

אחד ממקומות אלה היה קרחת יער ליד תחנת הרכבת של אוֹבְרַזְ׳קִי, מרחק שלושים קילומטרים ממוסקווה. בחודשים החמים התאספו שם פעילים יהודים, בהם נתן שרנסקי (נולד ב־1948), לחגוג את החגים היהודיים ואת יום העצמאות של ישראל. הפעילים ארגנו פיקניקים, משחקי כדורגל, תערוכות צילום ופסטיבלי מוזיקה מחתרתיים ולמדו יחד עברית. יער עצי הלִבנה באוברז׳קי הפך לסמל הלא־רשמי של תחיית הרוח היהודית בברית המועצות בשנות השבעים.

ביער זה ערכו הפעילים היהודים בחשאי חלק גדול מפעילותם החברתית והתרבותית בעודם נאבקים להגר מברית המועצות. ביטויים ספונטניים אלה של חיים יהודיים וחינוך יהודי, אשר נבעו מן הצורך בתמיכה הדדית, סייעו לאחד את קבוצות מסורבי העלייה ולהפוך אותן לקהילה מגובשת ותומכת בתנאים הקשים ביותר. בתמונות המוצגות כאן נראים אנשים המבלים יחדיו ביער אוברז׳קי ומממשים את תשוקתם לשיר, לרקוד, להרצות ואף לבלות ולשתות יחדיו.

בשנת 2018 תרם נתן שרנסקי את ארכיונו הפרטי לספרייה הלאומית. בארכיון תמונות, חפצים אישיים ומסמכים המתעדים את רצף האירועים שהביאו לבסוף לשחרורו מן הכלא, ואת המאבק למען אסירי ציון.