מאמר: נס המחזור האשכנזי
נס המחזור האשכנזי
יואל פינקלמן
כאשר חרבה הקהילה היהודית בווירצבורג בשנת 1298, ברחו הפליטים מן העיר ובאמתחתם שני מחזורי תפילה, כתבי יד גדולי ממדים עשויי קלף: האחד נכתב בשנת 1272, והאחר – בשנת 1280. לצד התפילות הופיעו במחזורים איורים בצבעים עזים ודימויים עשירי הבעה. כמה מן הפליטים התיישבו בעיר וורמס, שם הפכו המחזורים שהצילו לסמלי הזהות של הקהילה ושימשו אותה במשך מאות שנים. חזני הקהילה השתמשו בהם בקביעות והוסיפו בכתב ידם הערות אשר סייעו להם להוביל את התפילות והזמירות.
לאחר מאות שנים שבהם שימשו המחזורים את הקהילה, במהלך ליל הבדולח בנובמבר 1938 הם כמעט נשדדו. הם נלקחו למשרדי הגסטפו, אולם מנהל הארכיון העירוני ד"ר פרידריך אִילֵרְט הבריח אותם משם מתוך שהוא שם את נפשו בכפו. את המחזורים הוא החביא בקתדרלה המקומית, ושם הם נשמרו בבטחה עד לאחר המלחמה. בשנת 1957 הסכימה עיריית וורמס להחזיר את המחזורים לעם היהודי והפקידה אותם בספרייה הלאומית.
המחזור משנת 1272 מכיל את הקטע הכתוב הקדום ביותר הידוע לנו ביידיש – שפה שלה היסטוריה ארוכה אף מזו של שני המחזורים. במשך השנים התפתחה ביידיש תרבות גבוהה ותרבות נמוכה כאחת, לרבות ספרות דתית וחילונית, עיתונים, תיאטרון, מוזיקה ומחקר אקדמי. עם זאת במאה השלוש–עשרה הייתה היידיש בעיקרה שפה מדוברת, המבוססת על הדיאלקט הגרמני המקומי בשילוב מושגים יהודיים מסורתיים.
באחת מן ההערות שנכתבו במחזור ביידיש, ניסח הכותב ברכה פשוטה לאדם שעליו הוטלה המשימה לשאת את המחזורים הכבדים לבית הכנסת: "גוּט טַק אִים בְּטַגְ̄א שְ וַיר דִּיש מַחֲזֹור אִין בֵּית̄ הַכְּנֶסֶת̄ טְרַגְ̄א" (יום טוב יואר על הנושא מחזור זה לבית הכנסת).
