לצייר את צמחיית ארץ ישראל
הילה זקסנברג
בשנת 1944 יצאה הבוטנאית פורצת הדרך נעמי פיינברון–דותן
(1900–1995) למסע מחקר במצרים. שם, רכובה על גמל וחמושה במחברת שדה ובכובע קש, היא השתתפה בעוד אחת מאין–ספור משלחות שבהן חקרה וגילתה זני צמחים בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו מתוך התעלמות מקיומם של גבולות לבד מאלו המגדירים אזורי אקלים ובתי גידול טבעיים. הממצאים נאספו בשטח ולאחר מכן הועברו לאוסף העשבייה הצעיר של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם יובשו, שומרו וקוטלגו. מחקריה של פיינברון–דותן פורסמו בכתבי עת אקדמיים, כמו גם בספרים הפונים אל הקהל הרחב, שיועדו "לתושב הארץ, לתייר הבא לזמן מה […] ולקורא בגולה התאב להכיר את הארץ ואת אופי צמחֵיה". פרסומים אלו כללו איורים מאת רות קופל (1895–1975), עמיתתה ושותפתה של פיינברון–דותן במשך שנים רבות.
בשנת תש"ך (1960) פרסמו פיינברון–דותן וקופל את הספר 'צמחי בר בארץ ישראל', הפרסום המשותף היחיד שלהן אשר נדפס כולו בצבע, ובו תיאורים ואיורים של צמחים רבים, בהם אורן ירושלים, פרג, הרדוף הנחלים ותלתן אלכסנדרוני. ההערות אשר כתבו פיינברון–דותן וקופל על גיליון הדפוס של כרך זה, שופכות אור על התהליך האמנותי ועל מחויבותן לאיור צמחים אמין ומדויק. שיא עבודתן המשותפת של השתיים בא לידי ביטוי בפרסום הספר Flora Palaestina (בשיתוף פרופ' מיכאל זהרי), מחקר מונומנטלי המתעד את כל צמחיית ארץ ישראל וסביבתה.
הספרייה הלאומית היא משכן הארכיון המשותף של שתי נשים יוצאות דופן אלו. הארכיון כולל סקיצות, איורים וכן את ההתכתבות הנרחבת ביניהן, אשר התפרסה על פני שלושה עשורים. חליפת המכתבים מעידה על היחסים הסימביוטיים בין המדענית לאמנית, שבמסגרתם נכרכו יחדיו המישור המקצועי והמישור האישי. חומרי הארכיון מציעים זווית ייחודית למפעל הלאומי, המדעי והלשוני לזיהוי הצמחייה המקומית ולפיתוח מינוחים מתאימים בשפה העברית. עוד מספק הארכיון עדות אישית נדירה על שתי נשים, מהגרות וחלוצות בתחומן, המפלסות את דרכן באקדמיה בראשית ימי המדינה.