חוזה המדינה כעולה רגל

גליה‭ ‬ריצ'לר‮–‬גרבלר

תיאודור‭ ‬הרצל‭ (‬1860‮–‬1904‭), ‬חוזה‭ ‬המדינה‭ ‬ואבי‭ ‬הציונות‭ ‬המדינית‭, ‬ביקר‭ ‬בארץ‭ ‬ישראל‭ ‬רק‭ ‬פעם‭ ‬אחת‭ ‬בחייו‭ ‬‮–‬‭ ‬בשנת‭ ‬1898‭. ‬במשך‭ ‬שלוש‭ ‬שנים‭ ‬ניסה‭ ‬הרצל‭ ‬להיפגש‭ ‬עם‭ ‬קיסר‭ ‬גרמניה‭ ‬וילהלם‭ ‬השני‭ ‬ולשכנע‭ ‬אותו‭ ‬להעניק‭ ‬חסות‭ ‬למפעל‭ ‬הציוני‭, ‬אולם‭ ‬רק‭ ‬באותה‭ ‬שנה‭ ‬ניתנה‭ ‬לו‭ ‬ההזדמנות‭. ‬הוא‭ ‬הוזמן‭ ‬לברך‭ ‬את‭ ‬הקיסר‭ ‬לשלום‭ ‬בעת‭ ‬ביקורו‭ ‬בירושלים‭, ‬שהייתה‭ ‬תחנה‭ ‬חשובה‭ ‬במסעו‭ ‬בארץ‭ ‬הקודש‭. ‬הרצל‭ ‬והמשלחת‭ ‬הציונית‭ ‬שליוותה‭ ‬אותו‭ ‬יצאו‭ ‬מייד‭ ‬לדרכם‭.‬

יומיים‭ ‬לאחר‭ ‬שהגיע‭ ‬לירושלים‭ ‬שלח‭ ‬הרצל‭ ‬שתי‭ ‬גלויות‭ ‬לבתו‭ ‬הבכורה‭ ‬פאולינה‭, ‬בת‭ ‬השמונה‭. ‬הראשונה‭ ‬היא‭ ‬גלוית‭ ‬‮'‬מזכרת‭ ‬מירושלים‮'‬‭, ‬שהודפסה‭ ‬לכבוד‭ ‬ביקור‭ ‬הקיסר‭. ‬במרכזה‭ ‬נראה‭ ‬הר‭ ‬הבית‭, ‬ומשמאלו‭ ‬‮–‬‭ ‬דמותו‭ ‬של‭ ‬הקיסר‭ ‬וילהלם‭ ‬השני‭ ‬מתנוססת‭ ‬מעל‭ ‬נשר‭, ‬סמל‭ ‬משפחת‭ ‬המלוכה‭ ‬הגרמנית‭. ‬בצידה‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬הגלויה‭ ‬כתב‭ ‬הרצל‭ ‬בגרמנית‭: ‬‮"‬לפאולינה‭ ‬הטובה‭ ‬שלי‭, ‬אני‭ ‬מחבק‭ ‬אותך‭, ‬אביך‭ ‬הנאמן‭ ‬בירושלים‮"‬‭. ‬על‭ ‬גבי‭ ‬הגלויה‭ ‬השנייה‭ ‬מצוירות‭ ‬מערת‭ ‬המכפלה‭ ‬וחברון‭.‬

רשמיו‭ ‬של‭ ‬הרצל‭ ‬מירושלים‭ ‬ומשאר‭ ‬חלקי‭ ‬הארץ‭ ‬וכן‭ ‬מפגישותיו‭ ‬עם‭ ‬קהילות‭ ‬יהודיות‭ ‬בארץ‭ ‬ישראל‭, ‬ותיקות‭ ‬כחדשות‭, ‬קיבלו‭ ‬ביטוי‭ ‬ב'אלטנוילנד‮'‬‭, ‬הרומן‭ ‬האוטופי‭ ‬שכתב‭ ‬ארבע‭ ‬שנים‭ ‬מאוחר‭ ‬יותר‭. ‬בספרו‭ ‬הוא‭ ‬מתאר‭ ‬חזון‭ ‬אופטימי‭ ‬לכינונה‭ ‬של‭ ‬חברה‭ ‬חדשה‭ ‬בארץ‭ ‬הקדומה‭. ‬ירושלים‭ ‬העתיקה‭ ‬מתוארת‭ ‬בספרו‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬כמקום‭ ‬המקדש‭ ‬אלא‭ ‬כמשכנו‭ ‬של‭ ‬מבנה‭ ‬דמיוני‭ ‬אחר‭, ‬המכונה‭ ‬‮'‬היכל‭ ‬השלום‮'‬‭ ‬ומהווה‭ ‬תחליף‭ ‬לבית‭ ‬המקדש‭. ‬עם‭ ‬זאת‭ ‬כפי‭ ‬שמעידות‭ ‬שתי‭ ‬הגלויות‭ ‬שבחר‭ ‬לשלוח‭ ‬לבתו‭, ‬הרצל‭ ‬לא‭ ‬התעניין‭ ‬רק‭ ‬בתקוות‭ ‬לעתיד‭ ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬בתהילת‭ ‬העבר‭ ‬של‭ ‬הארץ‭.‬