מה נשתנה הספר הזה
יואל פינקלמן
עם התפשטות הדפוס ברחבי אירופה במחצית השנייה של המאה החמש–עשרה היו היהודים מהראשונים שפתחו בתי דפוס בחצי האי האיברי. הדפסת ספר הייתה מאמץ יקר, שטמן בחובו סיכון כלכלי רב, אולם שלמה בן משה אלקבץ, מחלוצי הדפוס, אשר פעל בעיר גוודלחרה שבספרד ('ואדי אל חגארה' בערבית–יהודית), הבין שהדפוס עשוי לשרת לא רק את המלומדים אלא גם את היהודים החוגגים את חגי ישראל. הגדה של פסח, סבר, עשויה להיות תוספת רווחית להיצע הספרים שלו. בין 1480 ל–1482 – שנים ספורות בלבד לפני גירוש היהודים מספרד – הוציא אלקבץ לאור את ההגדה המודפסת הראשונה אי פעם: מהדורה פשוטה בשני טורים, ובה הטקסט המסורתי וכן הוראות קצרות אך ללא כל פירוש. ההגדה שבספרייה הלאומית היא העותק הידוע היחיד שנותר ממהדורה זו.
יוזמתו העסקית החדשנית של אלקבץ הייתה אות הפתיחה לתעשייה של ממש. מעל 8,000 מהדורות שונות של ההגדה המסורתית של פסח נדפסו במהלך מאות השנים שחלפו, יותר מכל טקסט אחר בהיסטוריה היהודית. ההגדות זכו לפופולריות משום שמשפחות קראו אותן בבתיהן בעת סדר הפסח והשתמשו בהן כמצע לדיון בתוכני החג. כל דור ודור ניסה לתרגם את הטקסט לשפתו שלו ולהפוך את סיפור יציאת מצרים לרלוונטי לנסיבות תקופתו, וכך נדפסו הגדות בשפות רבות ובמגוון פרשנויות, עיטורים ואיורים. מאחר שחג הפסח מיועד בין היתר לחינוך הדור הצעיר, ניסו מוציאים לאור ומחברים לתווך את הטקסט העתיק לגילים הצעירים ולעודד בכך דיונים סביב שולחן החג. הספרייה הלאומית מחזיקה כיום באוסף הגדול בעולם של הגדות לפסח.
