בדידותה של בוהמיינית בגלות
סטפן ליט
בינואר 1945 נפטרה בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים אישה מבוגרת. קווי דמיון מועטים בלבד נותרו בין אישה זו, שכמעט לא דיברה עברית או אנגלית, ובין מי שהייתה עשרים או שלושים שנים קודם לכן הבוהמיינית הברלינאית אלזה לסקר–שילר (1869–1945), "מלכת הספרות האקספרסיוניסטית".
לסקר–שילר – משוררת, סופרת, מחזאית וציירת – הייתה אחד המוחות היצירתיים הבולטים בתרבות הגרמנית בתחילת המאה העשרים. חייה, עולמה האישי ויצירתה היו סוערים ורבי–מעוף וכללו טרגדיות אישיות והישגים אמנותיים מרשימים, אשר התמזגו אלו באלו באין–ספור דרכים במהלך שנות פעילותה הארוכות בגרמניה מולדתה. עם עליית הנאצים לשלטון ברחה לסקר–שילר היהודייה לשווייץ והייתה לפליטה חסרת כול, הנאבקת כדי לשרוד. לאחר שני ביקורים בארץ ישראל היא הגיעה בקיץ 1939 לביקור השלישי, והפעם נשארה בארץ עד מותה שש שנים מאוחר יותר.
ארכיונה הפרטי של אלזה לסקר–שילר מעיד על רבגוניות יצירתה, על קשריה עם דמויות בולטות בעולם התרבות ועל הדינמיות שבה שאבה את רעיונותיה הן
מתרבות המזרח הן מתרבות המערב. נוסף על כתבי היד, המסמכים והמכתבים הרבים הארכיון מכיל גם כמה מציוריה בצבע. כמה מן הפריטים נמצאו בחדרה הדל בירושלים, ואת האחרים תרמו חברים ששמרו על מכתביה או ציוריה במשך שנים. פריטים אלה וכן פרסומיה מלפני המלחמה התגלו מחדש בשנות החמישים של המאה העשרים וסייעו להשיב את לסקר–שילר אל המקום הראוי לה בקרב המשוררים הגדולים של גרמניה במאה העשרים.
