תפילה ויופי

סטפן‭ ‬ליט

ביקור בערים העתיקות בפלנדריה, בהן ברוז׳ או גֶנט, מלמד גם היום על תפקידו של האזור בסחר העולמי בימי הביניים המאוחרים. תעשיית טקסטיל מפותחת וחברות מסחריות בעלות קשרים עסקיים בכל רחבי אירופה הפכו את ארצות השפלה למרכז הסחר הבין־לאומי בראשית ימיו. עד מהרה הולידו הפעילות העסקית והשגשוג שכבת אליטה נוצרית משכילה בעלת אמצעים וחיבה למוצרי מותרות.

לא מקרי אפוא שבמאות הארבע־עשרה והחמש־עשרה יותר ויותר בתי מלאכה פרטיים בארצות השפלה ובצפון צרפת החלו לייצר ספרים למסחר ולהפצה. בספרים שראו אור אפשר למצוא ספרי תפילות נוצריים (Horae, ספרי שעות), ובהם איורים מפורטים רבים. כתבי יד קטנים ויקרים אלו התאימו מאוד לבעליהם העשירים, שלמרות אורח חייהם החילוני למדי נותרו נאמנים ומסורים לדת הנוצרית ולתפילה.

ספרי השעות הכילו בדרך כלל טקסטים נפוצים כמו מזמורים, שירים וקטעים מכתבי הקודש. אלו היו תפילות שמאמינים נוצרים – לרוב נשים – דקלמו ביחידות שבע פעמים ביום בשעות מסוימות, כפי שמצווה המסורת הנוצרית במערב. בעשותם כן אימצו המאמינים בבלי דעת את המנהג היהודי הקדום של שלוש תפילות ביום. האיורים המיניאטוריים, המתארים סצנות מן הפסיון של ישו וקדושים אחרים, הפכו ספרים אלה למושכים במיוחד. האיורים, שאוירו בכישרון רב, קטעו את רצף התפילות והעניקו לבעלי הספרים ממד נוסף של מחשבה והתבוננות. המצאת הדפוס המודרני בישרה את קץ פריחתם של כתבי יד אלו בתחילת המאה השש־עשרה.