הומור בליל הסדר
יואל פינקלמן
יואל בן שמעון היה מן הסופרים היהודים הנודעים ביותר בתקופת הרנסנס, ומסתבר שגם אדם מצחיק מאוד. הוא גדל והוכשר למלאכתו בגרמניה במחצית השנייה של המאה החמש־עשרה, פעל בגרמניה ובצפון איטליה כמעתיק וכמאייר והוציא מתחת ידיו ספרי תפילה מפוארים. כשלושים מיצירותיו נשתמרו בידינו, בהן כמה מן ההגדות והסידורים העבריים היפים ביותר. את עבודת הקליגרפיה שלו, העשויה ללא רבב, משלימים איורים עזי הבעה, כגון האיור המתאר את בני ישראל המשועבדים בונים טירות עבור המצרים, או האיור שבו נוגשים מצרים משליכים תינוקות עברים ליאור.
יואל בן שמעון השתמש בחופש האמנותי השמור למאייר כדי לשעשע את הקוראים. לדוגמה, באיור הבן החכם בהגדה הוא נראה מחטט באפו – משחק מילים שנון על הצירוף ״וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ״, המופיע בטקסט. הבן שאינו יודע לשאול נראה כמי שאינו מצליח לנעול נעליים תואמות או ללבוש מכנסיים. באיור בשולי ספר הקודש נראית אישה עירומה, ובאיור במקום אחר בהגדה מתואר האחראי להכנת קורבן הפסח כאיש עצל, אשר במקום לטרוח על הטקס הדתי מתרווח, חולץ את נעליו, מחמם את רגליו אל מול האש ולוגם יין מן הבקבוק בהנאה מרובה.
את כתב היד בזזו הנאצים מהענף הפריזאי של משפחת רוטשילד, אשר החזיקה באוסף מפורסם של כתבי יד עבריים. לאחר המלחמה מצא כתב היד את דרכו לארצות הברית, שם קנה אותו בתום לב אספן, אשר לא ידע כי הוא גנוב. הקונה תרם את כתב היד לאוניברסיטת ייל, והיא השיבה אותו למשפחת רוטשילד, אשר תרמה אותו לספרייה הלאומית.
