אסתר המלכה באמסטרדם
דפנה סיגמן
מגילת אסתר היא המגילה היחידה שההלכה היהודית מתירה לקשט ולעטר באיורים. ואכן, המגילה מציעה כר פורה לאיורים שכן יש בה כל הרכיבים של סיפור טוב: גיבורים ורשעים, מוות ואלימות, מין וכוח, מלחמה ואהבה. במהלך המאה השבע־עשרה פעלו יהודים עשירים על פי ההיתר ההלכתי והזמינו עשרות מגילות אסתר מאוירות. מגילות אלה הוסיפו נופך אמנותי לאווירת הקרנבל של חגיגות הפורים.
במגילה זו, אשר נכתבה בסוף המאה השבע־עשרה באמסטרדם, מוקף הטקסט הקנוני בקרוב לשישים איורים מפורטים. זו אחת מן המגילות המעטות שבהן נעשה שימוש בדיו סֶפְּיָה חום, המדמה את האיכות הוויזואלית של תחריטים. יש להניח כי את המגילה הזמין יהודי פורטוגזי עשיר שחי באמסטרדם, וייתכן כי שאב השראה מן המעמד המקודש וההרואי של אסתר בקרב האנוסים שהגיעו מספרד ופורטוגל. האנוסים נאלצו להסתיר את יהדותם ולמלא את הלכות היהדות בסתר בטרם גורשו מחצי האי האיברי בסוף המאה החמש־עשרה, ולאחר הגירוש חזרו לקיים את דתם בפומבי באמסטרדם. בני קהילה זו העלו על נס את דמותה של אסתר והזדהו עם המלכה שהסתירה את זהותה היהודית אך לבסוף הושיעה את העם היהודי. באיורים רבים במגילה זו שזורות פרשנויות מדרשיות מסורתיות לסיפור המגילה, כגון המן הרשע העוסק במלאכתו הקודמת כסַפָּר, ובתו השופכת אשפה על ראשו.
איורים אחרים מציגים את הדמויות, האירועים והסביבה שבה התרחשו בראייה אנכרוניסטית – בלבוש ובארכיטקטורה המתאימים לאירופה של המאה השבע־עשרה, לצד מרכבות, כלי נשק ואף גיליוטינות. כמה מן האיורים הם העתקים כמעט מדויקים של ציורים מפרי עטם של אמנים לא־יהודים בני התקופה, ציורים אשר תיארו אירועים מן המקרא והותאמו לעלילת המגילה.
