מאמר: המסע לגילוי אוצרות המוזיקה היהודית
המסע לגילוי אוצרות המוזיקה היהודית
גילה פלם
אברהם צבי אידלסון (1882–1938), אבי חקר המוזיקה היהודית ומלחין ומורה של הזמר העברי, נולד בלטביה. הוא קיבל השכלה יהודית ומוזיקלית והיה לחזן ברוסיה ובגרמניה. בשנת 1907 עלה לארץ ישראל, שבה חיפש את מקורות המוזיקה היהודית. אידלסון האמין ששורשיה העתיקים של המוזיקה היהודית נותרו ללא שינוי במסורות יהודי המזרח, לדוגמה מסורות יוצאי תימן, מרוקו, עיראק, פרס ויהודי ספרד, שכן קהילות אלה לא נחשפו לתרבויות אירופה והמערב או הושפעו מהן. המחקר הביא אותו לאסוף את מנגינותיהם של יהודים אלו שחיו בירושלים, לרשום אותן בכתב תווים ולפרסם עשרה כרכים בשלוש שפות (עברית, אנגלית וגרמנית). מחקרו ראה אור בין 1914 ל–1933 בכותרת 'אוצר נגינות ישראל'. אידלסון גם הקליט שירים ותפילות על הפונוגרף, מכשיר ההקלטה הראשון שאפשר להקליט את הקולות על גבי גלילי שעווה ולאחר מכן להשמיעם. בתקופת שהותו בארץ (1907–1921) הלחין אידלסון עשרות שירים עבריים וכן אסף, קיבץ ופרסם שירים עבריים באסופה ששמה 'ספר השירים'. הספר פורסם בשנת 1912. אידלסון ניסה ליצור 'שירי עם' ברוח המזרח ורשם את התווים מימין לשמאל כדי להתאימם לעברית, אך בחינה מעמיקה של השירים מראה שהם נכתבו ברוח המסורת המערבית והיהודית–אשכנזית.
מפעל המחקר של אידלסון, אשר התחיל בירושלים ונמשך בארצות הברית, הוא הגדול והמגוון ביותר בחקר המוזיקה היהודית עד היום. נוסף על התיעוד האתנוגרפי פרסם אידלסון מאמרים רבים וספרים על המוזיקה ועל התרבויות שחקר. למשל, הכרך הראשון של 'אוצר נגינות ישראל' מוקדש למוזיקה של יהודי תימן וכולל מבוא של למעלה מחמישים עמודים, ובו תיאור ההיסטוריה והשפה, ההגייה והמוזיקה של הקהילה התימנית שפגש בירושלים.
תפיסת המוזיקה כרכיב אורגני בזמן ובמקום, בהיסטוריה, בשפה, בדת ובאמונה – על אף היותה שפה מופשטת – עוברת כחוט השני בעבודתו החלוצית של אברהם צבי אידלסון, והיא בסיס והשראה לחוקרי המוזיקה היהודית מאז ועד היום. אף שדורות של חוקרים שבאו אחריו ערערו על חלק מהנחותיו, מחקריו עדיין מהווים אבן דרך מרכזית בחקר המוזיקה היהודית.